אלא שבניגוד לגרסתו בחקירה, בעדותו בבית המשפט אישר פרץ כי במהלך השיחה המצוטטת ידע גם ידע כי המדובר בגדליה. מנשאל מדוע, אפוא, התכחש לכך במהלך חקירתו טען כי לא אמר שלא ידע מי הם נותני השירותים, "אמרתי שידעתי את השם שלהם אבל לא ידעתי איך הם נראים. לא ידעתי מה הם עושים בדיוק. זה הכוונה בלא ידעתי" (עמ' 3131). האמנם? והלא אין ולו קשר רחוק בין עדותו בבית המשפט לבין דבריו בחקירה. לו בשיחה תמימה עסקינן, אין להבין את התפתחות גרסאותיו של פרץ בעניין זה.
בבית המשפט, כשנחקר על שיחה זו על ידי בא כוחו, טען פרץ, כי מה שהיה "הכי חשוב" מבחינתו הוא שירון הציג שהגוזמים המומחים רוצים את השיקים מראש, וזו לא נראתה לו דרישה בלתי לגיטימית. הוא לא התנגד לכך, אולם רצה שהשיקים יופקדו בנאמנות אצל עורך דין כדי שאם ורד בר לא תזכה, "שלא יהיה מצב שהם יבואו ויגידו אנחנו לא עבדנו עם אנשים אחרים. היינו יכולים לעבוד עם אנשים אחרים. אנחנו רוצים את הכסף. זה שאתה לא זכית זה בעיה שלך" (עמ' 3064). הסבר זה עומד, כמובן, בסתירה חזיתית לטענתו
--- סוף עמוד 186 ---
בחקירה, לפיה הדרישה להפקדת השיקים בנאמנות באה דווקא מנותני השירותים משום שלא בטחו בירון בשל מצבו הכלכלי. בהמשך נשאל מדוע דובר באותה שיחה על ציוד שיזדקק לו בעתיד והשיב "תראה אני יכול להגיד שלי בראש לא עלה הנושא של הציוד. מתוך זה שירון בא ואומר לי תשמע אתה חייב ציוד. אז אני אומר נכון. ובעצם זה כאילו זה אם אנחנו כבר יכולים באותה מה שנקרא באותו כדור לתפוס שני ציפורים. אז תכניס ציוד. אני זוכר שבמכרז הקודם הוצאנו סכומים אחרים על רכישה, לא רכישה. להשכרה גם לרכישה. אז אני לא ידעתי על איזה ציוד מדובר. אם מדובר על נעלי טיפוס או על טרקטור. אז אמרתי אם אתה יכול להכניס ציוד תכניס ציוד" (עמ' 3605).
נזכיר, כי פרץ הוא איש עסקים, בעל אחזקות בחברות רבות (ראו הודעתו ת/35 מ-20.12.2010) ועסקיו חובקי עולם (תאילנד וגרמניה (עדותו בעמ' 3078) והפרויקט המשותף עם ירון באפריקה, שכשל). קשה להעלות על הדעת שאדם בעל הבנה עסקית כה נרחבת, הסכים לשלם מראש, מיד עם הזכייה, מאות אלפי שקלים לגדליה ולגיל רק עבור עצם הסכמתם הלאקונית (כפי שמודה פרץ) "לשתף פעולה" עם ורד בר, בלא כל דרישה לעבודה מסוימת, למספר עובדים מסוים ולשעות עבודה מוגדרות, או עבור ציוד בלתי מוגדר, "מנעלי טיפוס ועד טרקטור". ההסבר האחר, המשתלב עם מכלול הראיות, הינו שהתמורה המוסכמת אינה עבור עבודה או ציוד אלא עבור הימנעות מתחרות. על כך אכן משלמים עם הזכייה, שכן בשלב זה השיגה הזוכה את תכלית התמורה לה התחייבה.