--- סוף עמוד 206 ---
פחות אם לא יותר משל ורד בר. אין ספק כי כך ראה את הדברים ארז, והתיעוד משקף זאת. "טעות הסופר" אינה טעות סופר, אם כך, ולא בכדי כתב ארז את שכתב – הצעת הגיבוי הייתה עבור ירון. אזכיר בהקשר זה גם את העובדה שאת הצעת מנהרת אשקלון מלאו ארז וירון יחדיו.
עוד יצוין, כי במהלך חקירתו ברשות הכחיש ארז במפגיע כי כתב ידו הוא שמופיע על גבי הצעות למכרזים השונים שהוצגו לו (הודעותיו ת/72 ו-ת/73). בכל הנוגע למכרז ירושלים 2010 טען כי "אינו זוכר" של מי כתב היד בהצעה, כי כתב היד "אינו צריך להיות" שלו, כי המדובר בהצעה של מנהרת אשקלון למכרז וכי לא הוא זה שמילא את ההצעה (ת/73, ש' 64-53). בהמשך טען כי אינו יודע מי הגיש את ההצעות שהוגשו למכרז הנדון; כי זו "שאלה טובה" מה היה תפקידו בפגישה בבית זית; כי אין לו מושג מי ארגן את החלוקה וכי "אלוהים" הוא שקבע מי יגיש מה. לשאלה עם מי שוחח בשיחה הידועה כ"שיחת המירס" השיב כי אינו זוכר; ולשאלת החוקר על מה שוחח באותה שיחה השיב "מה אכפת לך" (ת/73, ש' 193-147). יוער, כי בהמשך גביית הודעה זו החל ארז לשיר ולשרוק.
216. הסבריו של ארז בבית המשפט לאופן התנהלותו בחקירה לא היה בהם ממש. כך טען, כי החליט להסתגר בתוך עצמו אם "זורקים אותי כמו כלב" בתא מעצר (עמ' 3371). אלא שארז לא "הסתגר בתוך עצמו", כי אם השיב לשאלות החוקרים, תוך הכחשת המיוחס לו, לעתים בזלזול מופגן כלפיהם. לא זו אף זו, התנהלותו הבלתי עניינית בחקירה נמשכה גם לאחר ששוחרר, כשזומן לחקירות שבועות וחודשים לאחר מכן. ניסיונו להציע הסבר תמים למעורבותו במה שנראה בעליל כתיאום מכרזים וכחלוקת שוק בין הגוזמים השונים, התבטא במלל רב בנוגע לאיגוד גוזמים שהוא ניסה להקים, ואשר תכליתו הייתה "שילוב כוחות ושילוב ידיים", על מנת שהגוזמים יפסיקו להילחם האחד בשני (עמ' 3373). בהרצאתו הארוכה בעניין זה הרחיק לכת, טען שנרתם להקמת איגוד גוזמים ואף היה חבר בוועדת אתיקה של גוזמים, שתכליתה שלילת תעודות של גוזם שישחית עצים בשל גיזום לא נכון, יצירת סגנון גיזום אחיד (עמ' 3375-3374) ועוד כיוצא באלה הצהרות "גבוהות" שתכליתן לשכנע עד כמה היה עסוק בעניינם נורמטיביים ראויים. לא מצאתי כל פשר בדיבורים על "הפסקת העוינות", על "עזרה האחד לשני" או על "אתיקה" של גוזמים. כמו בכל ענף, בעלי עסקים מתחרים זה בזה והתחרות עשויה (או עלולה, תלוי בעיני המתבונן) לפגוע ברווחיות של מתחרה זה או אחר. זו נשמת אפו של שוק חופשי. ארז, שבהחלט היה מעורב בניסיונות ל"השכנת שלום", לא עשה זאת למען עקרונות נעלים של אחווה בין בני אדם, כי אם לשם מניעת תחרות.