217. ארז נשאל על ידי באת כוחו בחקירה הראשית מדוע שוחח שיחות כה רבות עם ירון עובר להגשת ההצעות למכרז הנדון והשיב כי היה זה משום שרצה מאוד לעבוד קרוב לבית וחשב שיהיה זה נכון לחבור לירון, לעזור לו וככל שיזכה יוכל לתת לירון שירות ולהיות מתוגמל על כך (עמ' 3463). מעבר לכך שראינו כי אין המדובר ב"עזרה" אלא במעורבות בלתי לגיטימית ועמוקה בתיאום המכרז, יש לזכור כי בהודעתו ת/66 ניסה ארז לשוות למערכת
--- סוף עמוד 208 ---
יחסיו עם ירון אופי סתמי ושטחי וטען כי אולי שוחח עמו בתקופה הרלוונטית על מנת לבדוק את האפשרות להיות מועסק על ידו כקבלן משנה, אולם בסופו של דבר החליט "ללכת עם מנהרת". הגרסאות אינן מתיישבות זו עם זו, גם לא בדוחק.
כזכור, ארז נשמע, בשיחה מואזנת עם אחיו רונן מיד לאחר פגישת הג'קוזי, כשהוא מדווח לאחיו על תוצאות הפגישה ומספר לו ש"הוריד" את גדליה ל-400,000 ₪ לכל שנה, ולשאלתו המפורשת של רונן האם "זה עבודה או מזומן בלי כלום" השיב "מזומן". עיון בהמשך השיחה מלמד, כי רונן הבין היטב את התשובה והביע פליאה על התנאים שהשיג גדליה בתמורה לנכונותו להימנע מתחרות. בבית המשפט התבקש על ידי באת כוחו להתייחס לשיחה זו, ותשובתו, האופיינית יש לומר, הייתה "הכוונה שלי לסיימת את העבודה קח כסף. לא התייחסתי לתוספות של רונן. לא ייחסתי לזה חשיבות. לא יודע, לא יודע במה כרגע אתה מתעסק לא ייחסתי לזה חשיבות" (עמ' 3472), או בחקירה נגדית: "לא תמיד אתה מדקדק בדברים ולא תמיד אתה מקשיב עד לסוף הדברים, זה אחרי יום עבודה ארוך, שעה מאוחרת. זה גולש בדברים, אתה לא מתעכב עליהם בקטנות" (עמ' 3603-3602). והרי לפנינו דוגמא נוספת למלל סתמי, כשאין דרך להציע הסבר אלטרנטיבי למילים מפורשות שנשמעו מפיו בזמן אמת, היינו שגדליה מתעתד לקבל 400,000 ₪ לשנה מבלי שיעבוד, כשארז לא רק שהיה מודע למשמעות ההסכם כי אם נטל חלק פעיל בעיצובו. בהקשר זה אפנה גם לדרך התמודדותו של ארז עם שיחתו עם יוני ממן (ת/300, שיחה 4798/143, עמ' 528), במהלכה שאל אותו יוני אם "הוא" לקח 100,000 ₪ בלי עבודה וארז השיב בחיוב. בבית המשפט טען ארז ש"יש גם איל ארגוב ומאיר רוזנר" ולתהיית ב"כ המאשימה אם גם הם קיבלו באותו מכרז 100,000 ₪ השיב "...אני לא מנסה ללכת איתך על דברים, דברים שקרו אני אומר שקרו אבל לא שאני מנסה להגן, תדע, אני בשום מקום לא הגנתי פה על אח שלי או על מישהו אחר מטעמו...אני לא שמעתי את המילה גיל שקושרת את זה למאה אלף שקל. שמעתי את יוני אומר בהלצה, גיל, מאיר רוזנר, איל ארגוב, זה אנשים שהם ידועים באיך אפשר לקרוא לזה, בקרציות שבהם, אבל אין פה כאילו, הוא לא דיבר ספציפית לגיל מיארה..." ולשאלת ב"כ המאשימה אם יש אדם נוסף חוץ מגיל שקיבל מאה אלף על מכרז ירושלים השיב "אני לא ידעתי כמה גיל קיבל, זה ידעתי אחר כך בדיעבד" (עמ' 3605-3604). גם אם נניח לרגע, לשיטתו של ארז, כי השאלה של יוני ממן נסבה על אחד מהשלושה הנזכרים (ואין להניח זאת, שכן ראינו כבר שארז היה מעורה היטב במגעים וכי ההסכם עם גדליה כלל, בנוסף, תשלום לגיל על מנת שלא יעשה "בלגן"), הרי שכך או כך השיב בחיוב לשאלה אם מישהו קיבל תשלום שלא בתמורה לעבודה וממילא יש בכך משום הודאה במודעות לתיאום המכרז. מענה לתהייה זו אין, וגם הפעם מוצף המאזין במלל בלתי רלוונטי: "שומעים אותי גם את העייפות שלי בקול, בשעה, אין לי חשק לענות לו מרוב השטויות שהוא מדבר" (עמ' 3605).