--- סוף עמוד 211 ---
220. בבית המשפט הודה ארז, בניגוד לדבריו ברשות (ת/69, ש' 188), כי הראה לגדליה את ההצעה של ברזילאי, שלטענתו הוגשה כהצעה תחרותית. לדבריו עשה זאת משום שגדליה לחץ עליו לראות אותה, ומשום שגדליה ממילא לא התמודד. אלא שאז התבקש להסביר את הקושי הנעוץ בכך שגדליה הלך יחד עם ירון וירון הלך עם ורד בר, רוצה לומר, הוא חשף לכאורה הצעה תחרותית בפני מתחרה (או בעל דברו של מתחרה), והכל עוד בטרם הוגשו ההצעות למכרז. משמע, שגדליה עוד יכול היה לגרום לכך שהצעתה של ורד בר תתוקן על מנת לגבור על התחרות הצפויה מצדה של מנהרת אשקלון. תגובתו של ארז לתהייה זו הייתה טיפוסית: "אמרתי את זה בתחילת הדברים שלי בחקירה הראשית שעשיתי טעות, אני מודה בטעות שעשיתי. לא הייתי צריך להראות לו, לא יודע להסביר לך אם זה היה מפחד, מרצון לרצות, מרצון לטיפשות, אני לא יודע למה. הראיתי לו. רמי אמר לי במפורש שומעים את זה, אף אחד לא רואה את המעטפה. טעיתי, טעיתי באמון מול רמי, טעיתי ביושר העצמי שלי, טעיתי" (עמ' 3631).
ארז לא טעה. התנהגותו מעידה על כך שהוא ידע ידוע היטב, כי הצעתה של מנהרת אשקלון אינה הצעה תחרותית ומשכך אין מניעה להראותה למתחרה כביכול. התנהגותו משתלבת באמרותיו ובאמרות אחרים מזמן אמת. הוא לא פחד מגדליה, לא הייתה לו כל סיבה לרצות אותו, הוא כלל אינו טיפש, והוא לא היה מעלה בדעתו לבגוד באמונו של ברזילאי ולהראות למתחרה את הצעתו ולגרום לו בכך להפסיד במכרז.
לא נותר, אפוא, ספק, כי ארז היה גורם דומיננטי עד מאוד בגיבוש ההסדר הכובל במכרז ירושלים 2010. מעשיו נעשו מתוך מודעות מוחלטת, וללא כל לחץ חיצוני.
(ג) רמי ברזילאי
221. ברזילאי לא היה מעורב במהלכים לגיבוש ההסכם עם גדליה (הגם שהיה מודע למתרחש) ולפיכך הדיון בעניינו נעשה בנפרד. גרסתו היא שהחברה שבבעלותו ניגשה למכרז על מנת להתחרות ולזכות בו. בתקופה הרלוונטית הייתה מנהרת אשקלון אחת מקבלני הגיזום הגדולים והמנוסים בארץ, אלא שתנאי הסף שנדרשו במכרז היו מיוחדים וחסרי תקדים. לפיכך, על מנת לעמוד בדרישות, חבר לארז מיארה, ששימש גם כנציגו הרשמי במכרז וכך גם נרשם בסיור הקבלנים, ואף פעל לצירוף קבלני משנה נוספים שיבצעו את העבודה לאחר הזכייה. במיוחד פנה לירון, שהיה לו יתרון יחסי רב בהיותו בעל ניסיון בביצוע העבודות במחוז ירושלים בשנים שקדמו למכרז. יתרה מזאת, הוא פנה לירון שהיה גם חבר,