--- סוף עמוד 230 ---
גם לשאלה מה משמעות דבריו של ארז בסוף השיחה: "אני כנראה אשים את שלך", לא ניתנה על ידו תשובה עניינית, שהרי לשיטתו, ארז היה הנציג שלו. ושוב, כשנתבקש להסכים שמשאלתו של ארז, בתחילת השיחה, האם מילא את כל הפרטים והכניס את כל הניירות משתמע כי ארז רצה לוודא שהוא מגיש הצעת גיבוי ולא מסתפק בשליחת מעטפה ריקה השיב: "אצלו כל המסמכים. גם הערבות, המסמכים, תעודות גוזם מומחה, כל הפרטים היו אצלו. אני לא יודע מה עניתי לו". במקום זה הציעה לו ב"כ המאשימה את האפשרות לפיה בעת שהתקיימה השיחה ביניהם המתין ארז לירון בבית זית, כשבידי ירון אמורה הייתה להיות המעטפה שלו, אותה העביר לירון יום קודם לכן באמצעות אחיו של ירון (ועל כך עוד ידובר), ומכאן נובעות שאלותיו של ארז – שטרם ראה את המעטפה של מנהרת אשקלון. תגובתו של רמי להצעה זו: "אין מצב. את הנציג הכרתי אחר כך, לפני כן לא הכרתי, קל וחומר שלא אתן את המעטפה. היחיד שיכול היה לקבל זה ארז כנציג שלי. לא נתתי לירון את המעטפה. לא לו ולא לאחיו. היחיד זה היה ארז ... ארז מילא את המכרז". בעקבות הדברים הללו הערתי לברזילאי כי לא ניתן להבין את תשובתו, שהרי הוא עמד, לשיטתו, ליטול חלק במכרז ששווה הרבה כסף. ואם כך, כיצד זה אינו מתעניין בחילופי הדברים בינו לבין ארז, כשלנוכח שאלותיו של האחרון ברור לכל בר דעת כי המעטפה אינה בידיו. לא קיבלתי תשובה לתהייה זו אלא חזרה על הטענה לפיה המעטפה, על קרבה ועל כרעיה, הייתה בידי ארז.
245. איני מוצאת ממש בטענה, לפיה ברזילאי נשמע בשיחת המירס מבולבל, עסוק בעניין אחר, לא מבין ולא מקשיב. לא זה הרושם המתקבל. כפי שראינו לעיל, ארז חזר, פעם אחר פעם, על השאלה האם הוא מתכוון להגיש הצעת גיבוי והאם המעטפה של מנהרת אשקלון כוללת הכל, לרבות ערבות. נעלה מכל ספק כי החזרה, במהלך שיחה קצרה וממוקדת, על המילים "הצעת גיבוי" מיקדה את תשומת ליבו במדובר, כפי שתגובתו מעידה על כך ("אמר שאתה עושה לו גיבוי"). לו באדם תם לב עסקינן, הרי שלאחר ששמע לפחות ארבע פעמים את השאלה אם הוא "שם" או "לא שם" גיבוי, היה מזדעק. יתרה מזאת, ברזילאי היה ממוקד עד מאוד ונמנע מלהשיב לשאלה אם שם גיבוי. תשובתו, פעמיים, הייתה "תהיה בריא". זו תשובה של אדם זהיר, שאינו רוצה לדבר בטלפון על דברים שהשתיקה יפה להם.
כך גם אין זה מתקבל על הדעת שזמן קצר בטרם עומדת ההצעה להיות מוגשת, והמדובר במכרז שמחירו (כתוצאה מן ההסדר הכובל) כשלושה מיליון ₪, הייתה דעתו מוסחת עד כדי כך, שלא הבין את מה שחייב היה להבין, היינו כי ארז אינו אוחז בידו את המעטפה, ואם כך – עליו להתפנות מכל עיסוק אחר ולבדוק מה ארע לה. האפשרות "ההגיונית" שמעלה עו"ד ממון, לפיה ארז התעצל ולא רצה לעבור על הנספחים הרבים שבמעטפה והעדיף לשאול על כך את ברזילאי אינה הגיונית כלל ועיקר. מצופה היה שברזילאי יסב את תשומת ליבו לכך