הנסיבות המחמירות בעבירה של קבלת דבר במרמה, כפי שהן מפורטות בכתב האישום, הן השיטתיות, ריבוי המעורבים, תחכום, היקף הסכומים והפגיעה בהליכי המכרז ובמנגנון הציבורי.
אדון בעבירות לפי הסדר.
--- סוף עמוד 249 ---
א. צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות
278. אקדים ואומר כי הניתוח שלהלן יהיה יפה גם ליתר האישומים בהם מייחסת המאשימה עבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות למי מן הנאשמים. משכך, לא אחזור עליו בהמשך, אלא ככל שיהיה צורך להידרש לנסיבות המיוחדות של האישום או לנאשם זה או אחר.
279. זו לשונו של סעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים:
(א) הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר.
(ב) מבלי לפגוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א) יראו כהסדר כובל הסדר שבו הכבילה נוגעת לאחד העניינים הבאים:
(1) המחיר שיידרש, שיוצע או שישולם;
(2) הרווח שיופק;
(3) חלוקת השוק, כולו או חלקו, לפי מקום העיסוק או לפי האנשים או סוג האנשים שעמם יעסקו;
(4) כמות הנכסים או השירותים שבעסק, איכותם או סוגם.
סעיף 4 לחוק האמור אוסר על אדם להיות צד להסדר כובל אלא אם "הוכשר" ההסדר באחת הדרכים הקבועות בחוק (כגון, למשל, שקיבל אישור מאת בית הדין להגבלים עסקיים). אין חולק כי בענייננו לא "הוכשרו" בדרך כלשהי כלל ההסדרים העומדים ביסוד הפרשות השונות.
סעיף העונשין הוא סעיף 47(א)(1) לחוק, הקובע כי מי שהיה צד להסדר כובל (שלא קיבל "הכשר") דינו מאסר שלוש שנים. סעיף 47א לחוק קובע כי עבירה של צד להסדר כובל, שנעברה בנסיבות מחמירות, דינה מאסר חמש שנים.
היסודות העובדתיים של עבירת הבסיס של צד להסדר כובל הינם, אפוא, ארבעה: קיומו של הסדר; ההסדר הוא בין בני אדם המנהלים עסקים; ההסדר כולל הגבלה שהוטלה לפחות על אחד מן הצדדים לו; ההגבלה עלולה למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בין הצד המוגבל לבין אחרים. כאשר ההגבלה, או הכבילה, היא באחד מן העניינים המפורטים בסעיף 2(ב), קמה חזקה חלוטה לפיה ההגבלה נעשתה באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות,
--- סוף עמוד 250 ---
וממילא אין צורך בהוכחת תנאי "העלילוּת" הקבוע בסעיף 2(א) (ראו: דנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף הים (1994) בע"מ, פ"ד נו(1) 56, עמ' 97-95 (2005); ע"פ 2560/08 מדינת ישראל נ' ירון וול, פסקה פ"ה (6.7.2009) (ולהלן: עניין וול); ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(3) 776, עמ' 872-868 (2005) (להלן: עניין בורוביץ).