ואילו "נסיבות מחמירות" מוגדרות בסעיף 47א כ"נסיבות שבהן עלולה להיגרם פגיעה משמעותית בתחרות ובעסקים, בין השאר" בשל חלקו ומעמדו של הנאשם בענף המושפע מן העבירה (ס"ק(1)); פרק הזמן בו התקיימה העבירה (ס"ק (2)); הנזק שנגרם או צפוי היה להיגרם לציבור (ס"ק (3)); וטובת ההנאה שהפיק הנאשם (ס"ק(4)). לנוכח נוסח הרישא של הסעיף ("בין השאר"), חזר ופסק בית המשפט העליון, כי אין המדובר ברשימה סגורה וכי בית המשפט יכול להוסיף על הנסיבות המנויות בו נסיבות נוספות "בעקבות היצירתיות שיפגינו יוצרי הקרטלים העתידיים אשר יבואו בשעריו ולהתמודדות עמה לפי הצורך" (עניין וול, פסקה קמ"ח; וראו גם ע"פ 1656/16 ישעיהו דוידוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 61 (20.3.2017) (ולהלן: עניין דוידוביץ). בעניין וול פרט בית המשפט העליון דוגמאות נוספות לנסיבות שבהתקיימן תיחשב העבירה לכזו שנעברה "בנסיבות ומחמירות":
"...שימוש במספר רב של טכניקות הסדר קרטליסטיות העוברות על איסורי הליבה של החוק; ריבויים של הצדדים להסדרים הכובלים וריבוי קרבנות העבירה עד כדי פגיעה בציבור כולו ... נקיטת פעולות מחוכמות להסוואת פעילות ההסדר הכובל המקשות על גילויו; הפסקת פעילותו של ההסדר הכובל רק משנודע לנאשמים על פתיחתה של חקירה פלילית. כל אלה ושכמותם, יכול שיהוו נסיבה מחמירה על פי הסעיף" (שם).
עוד יש לומר, כי העבירה של צד להסדר כובל היא עבירה שלשם גיבושה אין נדרש רכיב תוצאתי בפועל. די בפוטנציאל הפגיעה (תוצאה בכוח), שמשמעותו העמדה בסיכון של הערך החברתי המוגן. הערך המוגן בעבירה זו הוא התחרות החופשית, המהווה, כשלעצמה, כלי להשגת תכליות חברתיות רבות וחשובות ובכללן הגדלת הרווחה הכלכלית בדרך של הורדת מחירים; ניצול יעיל של משאבים; יצירת תמריצים להתייעלות ולחדשנות כמו גם תכליות שאינן כלכליות בלבד, כמו חיזוק הדמוקרטיה, חופש העיסוק ועוד (ראו: מיכל (שיצר) גל ומנחם פרלמן, "חשיבות הניתוח המשפטי והכלכלי של חוק ההגבלים העסקיים", בתוך ניתוח משפטי וכלכלי של דיני ההגבלים העסקיים, כרך ראשון, עורכים מיכל (שיצר) גל ומנחם פרלמן, נבו הוצאה לאור (2008), בעמ' 17).
--- סוף עמוד 251 ---
בהינתן טיבה של העבירה, שאינה עבירה תוצאתית, קבע בית המשפט העליון כי העובדה שההסדר הכובל "לא גרם לנזק, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הרשעה בנסיבות מחמירות על פי אחת החלופות המנויות בסעיף" (עניין וול, פסקה קנ"ד).