"... על אף מיקומה של העבירה בפרק של עבירות נגד רכוש, אין ליתן למונח "דבר" משמעות רכושית-חומרית אלא משמעות לשונית רחבה, הכוללת כל דבר שהוא בגדר הישג או יתרון למְרמה ... בנוסף לכך, נקבע כי אין צורך שלמרומה יגרם נזק או הפסד כתוצאה מקבלתו של אותו "דבר", מאחר שהדגש בעבירה זו והאינטרס החברתי שעליו היא נועדה להגן הוא חופש הרצון, חופש הבחירה וחופש הפעולה של המרומה. משכך, פגיעה באותו חופש רצון ושיקול דעת עשויה לגבש את העבירה..." (עניין אולמרט, פסקה 124)
ולסיכום, גם מצג על דרך של שתיקה או על דרך של העלמת עובדות למצג כוזב ייחשב; וגם קבלת "דבר" בלתי מוחשי, כגון הנחת דעתו של בעל הסמכות כך ששיקול דעתו שובש, נפגע חופש החלטתו ונמנעה ממנו היכולת להפעיל את סמכותו כנדרש, ל"קבלת דבר" תיחשב (ראו עניין אולמרט, פסקה 130).
--- סוף עמוד 262 ---
אשר לקשר הסיבתי נפסק, כי עליו להיות קשר סיבתי "יעיל", היינו, שאלמלא המרמה לא היה המְרמה מקבל את מבוקשו. עם זאת, די בהוכחת אפשרות סבירה שכך הוא (ע"פ 555/77 רבי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 762 (1978)), ודי בכך שמצג השווא מילא תפקיד משמעותי בהערכת המצב של המרומה. אין הוא צריך להיות הגורם היחיד שגרם לתוצאה האסורה (ע"פ 4190/13 סמואל נ' מדינת ישראל (18.11.2014)).
היסוד הנפשי הנדרש הוא מודעות ליסודותיה העובדתיים של העבירה, היינו להיות המצג כוזב, לאפשרות התרחשות התוצאה האסורה ולרכיב הקשר הסיבתי שבין המצג הכוזב לבין התוצאה.
ולענייננו.
291. כעולה מקביעותיי העובדתיות, ירון הכתיב את מחירי ארבע ההצעות שהוגשו (ורד בר, ראז חקלאות, מנהרת אשקלון וגדליה). המדובר במידע מהותי שיש בו כדי להשפיע על שיקול דעתו של עורך המכרז. ובמילים אחרות, העלמת עובדת התיאום על היבטיה השונים שמטה את הקרקע מתחת הליך המכרז ואיינה את טעמו (ראו והשוו: ת"פ 9890-10-12 מדינת ישראל נ' יאיר רבינוביץ (4.5.2014)). עובדה זו הייתה ידועה מראש לאחים קופר, שכאמור שילמו לגדליה ולגיל על מנת שגדליה יימנע מתחרות והצעתם תזכה במכרז. ארז מילא את הצעת מנהרת אשקלון ביחד עם ירון והגיש אותה וכן מילא תפקיד בגיבוש ההסדרים בין ירון לבין גדליה ובין ירון לבין זוהר כץ. ולבסוף, רמי ברזילאי הסכים שתוגש הצעת גיבוי בשם מנהרת אשקלון.
הנאשמים היו מודעים, אפוא, למצג הכוזב שהוצג לוועדת המכרזים של חברת החשמל, לפיו ההצעות הוגשו באופן עצמאי וללא תיאום בין המציעים השונים (או מציעים פוטנציאלים), וממילא גם לא גילו את עובדת התיאום של ההצעות למכרז. הגשתן של הצעות גיבוי מהווה כשלעצמה מצג כוזב, שהרי אין המדובר בהצעות שהוגשו על מנת לזכות כי אם בהצעות שנועדו לאחז את עיני חברי ועדת המכרזים כאילו המדובר במכרז המתנהל על בסיס תחרות אמתית, בעוד שהמחירים נקבעו מראש על דעת המציעים לרבות ההסכמה איזו מן ההצעות תהיה ההצעה הזוכה.