העבירה מיוחסת לירון ולחברה שבבעלותו, כמו גם לאחים קופר ולוורד בר, בקשר עם ההסכמים והתשלומים ששילמה ורד בר לגדליה ולגיל.
295. אפרוש, תחילה, את התשתית הנורמטיבית.
זו לשונו של סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון:
העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (4) (בחוק זה – רכוש אסור), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו מאסר עשר שנים או קנס...
(1) רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה;
(2) רכוש ששימש לביצוע עבירה;
(3) רכוש שאיפשר ביצוע עבירה;
(4) רכוש שנעברה בו עבירה.
"פעולה ברכוש" מוגדרת בסעיף 1 לחוק (סעיף ההגדרות), כך:
הקנייה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא מסירה, קבלה, החזקה, המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך או החזקה בהם, תיווך, מתן או קבלת אשראי, ייבוא, ייצוא ויצירת נאמנות וכן ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם הוא אינו רכוש אסור.
"עבירה", היינו "עבירת המקור", מוגדרת בסעיף 2(א) לחוק כ"עבירה כמפורט בתוספת הראשונה". רוצה לומר, לא כל עבירה שהניבה פירות רכושיים, או שרכוש כלשהו שימש את מבצעיה, איפשר את ביצועה או שהעבירה נעברה בו, עשויה לשמש תשתית לעבירה של איסור הלבנת הון. רק אלה הנמנות בתוספת הראשונה הן "עבירות מקור". עבירה של קבלת
--- סוף עמוד 266 ---
דבר במרמה היא עבירת מקור (סעיף 11 לתוספת הראשונה). לא כך הוא ביחס לעבירה של צד להסדר כובל.
המתקבל מן האמור, שתנאי להשתכללות עבירה של איסור הלבנת הון הוא שהרכוש הרלוונטי קשור, על פי אחת מהחלופות שבסעיפים הקטנים (1) עד (4), בעבירת מקור. היסוד העובדתי כולל רכיב התנהגותי של "עשיית פעולה" ברכוש ורכיב נסיבתי של היות הפעולה ב"רכוש אסור". היסוד הנפשי הנלווה לעבירה הוא מודעות לעובדה שהרכוש שנעשית בו פעולה הוא רכוש אסור, ובנוסף מתחייב יסוד נפשי של כוונה מיוחדת, היינו שהעבריין פעל במטרה להסתיר או להסוות את מקורו הבלתי חוקי של הרכוש האסור, את זהותם של בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו.
בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק איסור הלבנת הון, התשנ"ט-1999, ה"ח התשנ"ט, 420) נאמר, כי "הלבנת הון היא עשיית פעולה ברכוש, לעתים באמצעות המערכת הפיננסית, במטרה להטמיע רכוש, שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי של הרכוש". וכדברי בית המשפט העליון, המדובר בעבירה עצמאית, הרואה בהלבנת הון, כשלעצמה, "פגיעה בערכיה של החברה, שכן פעולה זו היא שמאפשרת לעבריין ליהנות מפירותיה של העבירה שביצע. למעשה, העבירה של הלבנת הון עונה, באמצעות ספר החוקים, על השאלה 'האם הפשע משתלם'? ומנסה ליתן לה מענה שלילי ואפקטיבי" (ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל, פסקה 233 (12.7.2010)) (ולהלן: עניין תענך). עניינו של האיסור, כך נאמר, אינו בעבירות המקור עצמן. "אלה תטופלנה בדרך הרגילה ... עניינו של החוק הוא אך בפירות אותן עבירות מקור ובכספים וברכוש ששימשו את ביצוען או שאיפשרו אותו" (ע"א 9796/93 שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 397, 401 (2005)).