על פי עדותו של ירון, לנוכח כישלון תביעתו של גדליה והעובדה שנותר ללא עבודה, החל גדליה להטריד אותו ואף פתח בשביתת רעב מול משרדי אגף הייעור של הקרן הקיימת לישראל (עמ' 2547-2546). עדותו של ירון בנקודה זו עולה בקנה אחד עם התרשמותי מגדליה וניתן אפוא לקבוע כי כך היה.
9. הגענו למכרז ירושלים 1998. עדותו של גדליה היא שירון פנה אליו בהצעה לשיתוף פעולה, שתוכנו "לא להפריע לירון בלווא ולבועז נבו ... לא להפריע לו מלזכות בירושלים ולקבל ממנו עבודה", כשהכוונה ב"לא להפריע" היא "שאם אני אבוא ואכניס הצעה מתחרה אז באופן אוטומטי אנחנו מורידים את המחירים" (עמ' 101). גדליה הוסיף כי הפנייה הראשונה אליו נעשתה בעצם על ידי בועז נבו, המשך המגעים היו עם ירון וההסכמה הייתה שבתמורה לכך שהוא יימנע מלהתחרות ואף לא יופיע לסיור הקבלנים, יקבל ממנו עבודה (שם). בינו לבין ירון נחתם הסכם בכתב (ת/328), שהוכן על ידי עו"ד גוטגליק. ירון אכן זכה, וכתוצאה מכך ביצע גדליה חלק מן העבודות וקיבל את הסכומים המובטחים על פי ההסכם (עמ' 102). מחקירתו הנגדית עולה כי אינו שולל את האפשרות שהוא היה זה שעמד על הסכם בכתב (עמ' 266), כפי שטען ירון בעדותו (עמ' 2549-2548). הוא אף הסכים שגם עורך דינו, עו"ד יוסי ניר, היה מעורב בהסכם (עמ' 278).
--- סוף עמוד 277 ---
לגרסתו של ירון, היה זה גדליה שפנה אליו וביקש "לעשות סולחה", לאחר שהציג עצמו כ"מסכן מאוד", כמי שאינו יכול לפרנס את משפחתו וכמי ש"בסך הכל רוצה להיות תמיד קטנצ'יק". הוא השיב לפנייתו של גדליה כי "אין לי בעיה שתעבוד איתי ... אני ממילא מעסיק קבלני משנה בתחום הזה של האורבני ולקחתי אותו בעצם לעבוד. אני בשבילי זה היה סוג של וין-וין, כי גם ידעתי שזה ייתן לי איזשהו שקט כי הוא הציק לי ברמות שקשה להבין וגם מה זה משנה? במילא אני בעצם עובד עם קבלן משנה או הוא או מישהו אחר, זה לא משנה מבחינתי" (עמ' 2548-2547).
10. ירון זימן לעדות כעד הגנה מטעמו את מר אהרון שמואל, שהיה שותפו של גדליה במשך כמה שנים, החל מ-1991, בעסקי כריתת עצים עבור הקרן הקיימת לישראל. שמואל העיד, כי בשנים הראשונות היו היחסים בינו לבין גדליה "בסדר גמור", אולם כעבור מספר שנים הרגיש שגדליה "התהפך" ו"התחיל להיות אחר" במובן זה שמנע ממנו מלגשת למכרזים באופן עצמאי ודרש ממנו לבצע עבודות רק באמצעותו (היינו כקבלן משנה שלו). למרות מה שמתואר כמתח ביניהם, שכלל גם דרישה של גדליה ממנו שלא יבצע עבודות עבור ירון, פנה אליו גדליה, ש"לא כל כך היה מדבר עם ירון בלווא", וביקש ממנו שיפנה למענו לירון ויבקש ממנו שיעסיק את שניהם במסגרת העבודות שביצע עבור חברת החשמל. בתיווכו של שמואל ובנוכחותו, נפגשו גדליה וירון בבית קפה בקסטל בעניין זה ו"סגרו" על 400,000 ₪ תמורת עבודה בפרוזדור ירושלים, במסגרת מכרז ירושלים 1998. וכך ממשיכה עדותו של שמואל בעניין זה, בחקירתו הראשית: