"ת': ואז כשיצאנו בחוץ ועלינו לאוטו אז הוא אומר לי איך אנחנו סוגרים ביניכם? אמרתי תשמע
ש': מי זה הוא?
ת': גדליה
ש': גדליה ואתה דיברתם?
ת': דיברנו
ש': בלי ירון?
ת': בלי ירון. ירון כבר סגרנו איתו 400 אלף שקל אתה מבין? ואז הוא אמר לי אני אמרתי לו תשמע זה 400 אלף שקל. אתה קח 200 אלף שקל ואני 200 אלף שקל. אני עם עבודה. אתה בלי עבודה. אתה מבין? ואז ביצעתי לו את העבודה ..." (עמ' 3028-3027).
עוינותו של שמואל לגדליה בלטה מאוד עוד בחקירה ראשית והתרשמותי הייתה כי הוא שש להזדמנות להשחיר את פניו. מחקירתו הנגדית של שמואל התברר, כי בתו נשואה לאדם המסוכסך עד מאוד עם גדליה וכי אדם זה אף זרק לפני מספר שנים רימון הלם לעברו והורשע על כך בפלילים. עוד התברר, כי בין בתו לבין גדליה מתנהלים הליכים משפטיים, וכי
--- סוף עמוד 278 ---
הוא מעורה בענייניה (עמ' 3038). אני מתקשה, בלשון המעטה, לייחס אמון כלשהו לעדותו של שמואל. על רקע העוינות המתוארת, ובוודאי על רקע ה"איסור" שהטיל עליו גדליה להיות מועסק על ידי ירון, קשה לקבל שגדליה ביקש להשתמש בשירותי התיווך שלו דווקא, על מנת שישיג עבור שניהם עבודה אצל ירון. לא למותר להוסיף, כי הגרסה לפיה ההסכם בין ירון לבין גדליה הושג בתיווכו של שמואל, בפגישה המשולשת, לא הוצגה כלל לגדליה, וגם ירון לא העיד על כך בבית המשפט. יתרה מזאת, אין חולק כי המשא ומתן לקראת כריתתו של ההסכם התנהל באמצעות עורכי דין וחילופי טיוטות, הסתיים בהסכם כתוב (ת/328) ולא סוכם בפגישה בבית קפה בקסטל, בניגוד לעדותו של שמואל. כך גם התקשיתי להבין מה ההסבר ל"נדיבות" שגילה שמואל כלפי גדליה, עד כדי כך שהסכים לחלוקה שווה של תמורת העבודה שהובטחה על ידי ירון (400,000 ₪), בעוד שאת מלוא העבודה יבצע הוא.
11. מנגד, אין לקבל את גרסת גדליה לפיה בועז נבו הוא שפנה אליו ב-1998 בהצעה להימנע מתחרות תמורת העסקתו כקבלן משנה, שכן הלה יצא מעסקי הגיזום והחל לשמש כמנכ"ל MDF עוד ב-1995. עם זאת, לא מצאתי כי יש בדבריו אלה של גדליה משום שקר במפגיע. המדובר בעובדה חסרת חשיבות וסביר עד מאוד להניח כי הזמן הרב שחלף מאז שיבש את זכרונו.
גם אם אצא מן ההנחה שגדליה הוא שיזם את הפנייה לירון, עדותו של ירון באשר לנסיבות היעתרותו לה אינה מעוררת אמון. לנוכח תיאור ההצקות מצדו של גדליה שהיו מנת חלקו, אתקשה לקבל, ולו ברמה של ספק סביר, כי פנייתו של גדליה, כשיטתו של ירון, נענתה באמירה לפיה "אין לו בעיה" להעסיקו, ש"ממילא הוא מעסיק קבלני משנה" ולכן "אין זה משנה" מי יהיה קבלן המשנה שיועסק על ידו במכרז הנדון. רוחב לב כזה אין מגלים כלפי אדם מציק ומטריד, ובוודאי שאין לקבל את דבריו כאילו מבחינתו "אין זה משנה" מי יהיה הקבלן שיועסק על ידו. גדליה לא היה עוד אחד משורת קבלני המשנה שירון מוכן היה לשקול את העסקתם. הוא היווה עבורו בעיה בהתנהלותו – לפי גרסתו שלו, והוא בהחלט לא היה שווה נפש כלפיו. היה זה, יש לזכור, לאחר שגדליה אף תבע אותו בבית המשפט. זאת ועוד. ניסיונו לגייס את עד ההגנה שמואל לחיזוק גרסתו אך חותר תחתיה, שהרי בפיו של עד זה הייתה גרסה שירון עצמו לא עמד מאחוריה, כאילו הפנייה אליו מצדו של גדליה נעשתה באמצעות אותו שמואל וכי הפגישה בה סוכם מה שסוכם התנהלה בנוכחותו.