לא מן הנמנע, כי לחשש מפני תחרות מצדו של גדליה בדרך זו הצטרף מניע נוסף, והוא להשיג את רצונו הטוב ולמנוע הטרדות והצקות מצדו. אלא שמניע זה, ככל מניע אחר, אינו יסוד מיסודות העבירה. בנסיבות אלה, גם אם נכונות טענותיו של עו"ד גלעדי, לפיהן גדליה לא העלה בדעתו להתמודד במכרז באמצעות חברה אחרת (שכן ראה עצמו כשיר להתמודד "מאז ומעולם"), או גם אם אותה חברה, כפי שביקש להראות, אף היא לא עמדה בתנאי הסף – אין בכך כדי לשנות. השאלה העומדת לדיון היא מה עמד לנגד עיניו של ירון ולא מה היו תכניותיו של גדליה. וירון, כפי שהדברים באים לידי ביטוי מפורש בנוסח ההסכם, חשש מפני תחרות באמצעות חבירה של גדליה לאחרים, בפרט באמצעות החברות הקשורות ברם שן. לגדליה הייתה שליטה כזו או אחרת בחברות אלה (בהסכם מצוין כי לגדליה מניות ברם שן כריתה וגיזום בע"מ), ומשכך נכרת ההסכם עמו. המדובר, אפוא, בחשש קונקרטי מאוד שירון ביקש להסיר מדרכו. המסקנה כי התחייבותו של גדליה להימנע מתחרות באמצעות אחרים היא
--- סוף עמוד 282 ---
תכלית ההסכם נובעת מפשוטו של מקרא. אכן, עורכי הדין של הצדדים להסכם לא התריעו בפניהם על אי החוקיות שבהתחייבות זו (כמו גם בהתחייבות להימנע מתחרות בעצמו), אולם שניהם העידו כי לא היו מצויים כלל בדיני הגבלים עסקיים ובוודאי שלא שותפו בכוונות האמתיות של הצדדים. לעומתם, ירון וגדליה, שאמנם אינם משפטנים, הבינו הבן היטב תחרות מהי והסכימו לאשר הסכימו, על מנת להסיר כל חשש לתחרות מן הצד האחד, ולזכות בתמורה עבור כך מן הצד האחר.
16. הגענו לסוף תקופת המכרז. בעדותו בבית המשפט טען ירון, כי כמו במכרז הקודם, גם הפעם מצא גדליה עילה להתאנות לו וטען כי מגיעים לו סכומים גבוהים יותר מששולמו לו. ירון, שלטענתו אינו "בנוי לוויכוחים האלה", הציע לגדליה לתת לו "את הרווח שלו" ובלבד שיצא מן העבודה. גדליה הסכים, לקח את הכסף והלך (עמ' 2551). עו"ד גלעדי מפנה בהקשר זה גם לעדותו של אהרון שמואל, שזכר כי בשנת המכרז האחרונה ירון ביצע את העבודות בעצמו (עמ' 3028). על עדותו של שמואל אמרתי מה שאמרתי ובוודאי שאינה מתיישבת עם גרסתו של ירון בנקודה מהותית, היינו מתי, מדוע ומי החליט לתת לגדליה "את הרווח" מכלל התמורה ולהוציאו מן העבודה. בעוד ששמואל טען כי היה זה מיד לאחר הפגישה בקסטל, על פי סיכום "פנימי" בינו לבין גדליה, ללא מעורבות של ירון וללא כל הסבר מדוע הציע זאת לגדליה, הרי שירון טען כי היה זה לקראת סוף תקופת המכרז, וכי הוא זה שעשה כן בשל דרישות חוזרות ונשנות של גדליה להוסיף לו על הסכומים שסוכמו מלכתחילה. אלא שכאמור, העובדות שפורטו לעיל מובילות למסקנה בלתי נמנעת, כי ההסכם ת/328 היה הסכם למניעת תחרות.