17. ב-2001 התפרסם מכרז נוסף של חברת החשמל לאזור ירושלים. גדליה העיד כי לקראת מועד הפרסום שב ירון ופנה אליו על מנת להמשיך את ההסדר אליו הגיעו ב-1998, היינו "לשתף אתו פעולה, לא להציע הצעה, לא לגשת למכרז" ובתמורה יקבל "סכום שנמצא בתוך מסמכי המכרז ואולי אם אני לא טועה גם חלק ביצוע עבודות" (עמ' 104-102). יצוין, כי הסכם בין השניים בנוגע למכרז האמור לא אותר.
18. גרסתו הראשונה של ירון בחקירה, לאחר שהחל לשתף פעולה עם חוקריו, מתועדת, כזכור, בת/32, הלא הוא זכרון דברים מ-23.12.2010 שכתב ראש מחלקת החקירות ברשות, מר חיים ארביב ונחתם (גם) על ידי ירון. לענייננו כך נאמר מפיו: "ירון סיפר לי שהוא החל לעבוד עם גדליה בשנת 98 אז גדליה עבד אצלו. לאחר מכן לאחר שלמד על אופיו הרע של גדליה הגיע למסקנה שאין לו ברירה והוא חייב לשלם לגדליה כדי שלא יתחרה בו. כך היה בשנים 2001 ו-2004". בכתב ידו הוסיף לאחר מכן "אני לא סגור על שנת 1998 לגבי העבודה
--- סוף עמוד 283 ---
בח' חשמל". מן העובדות המפורטות לעיל עולה כי תחילת העבודה המשותפת של השניים היא ב-1992 ולא ב-1998, וכי לכל הפחות החל מ-1998 תיאמו ביניהם את מכרזי ירושלים.
בהודעה ת/19 הסביר ירון כי "כל פעם הייתי עושה איתו הסכם של קבלנות משנה אבל בפועל הוא לא היה עובד" (עמ' 25), וכי גדליה "היה אומר שהוא יכול להתחרות בירושלים אבל זה לא היה השיקול שלי". בהמשך, לשאלתו של החוקר האם ב-2004 קבע עם גדליה "מין שותפות", שכל שעליו לעשות הוא לקבל כסף "ולסתום ת'פה ולא להפריע" השיב: "כן כן, להמשיך, להמשיך את התהליך הזה כן" (עמ' 27), והוסיף כי "פחדתי [מגדליה] ממנו מהרבה מובנים, כל הזמן השמיע איומים, כל הזמן אמר שהקליט כל מיני דברים. שכן אתה כבר לא יודע מה, אם עשית, מה עשית ... זאת אומרת... יש פה סחיטה נטו של בנאדם". לדבריו, העדיף שלא להתמודד עם התופעה ולשלם לו על מנת שישתוק.
19. בבית המשפט טען ירון, כי גדליה, ששמו הלך לפניו כאיש ריב ומדון, אימת קבלני הגיזום, פנה אליו פעם נוספת לקראת פרסום המכרז ל-2001 "למרות כל מה שהיה בינינו ואמר לי תשמע בוא נשים את הדברים מאחור ועכשיו אנחנו יודעים איך אני צריך לעבוד, אתה בסך הכל היית מרוצה כשעבדתי. אני עשיתי את השיקולים שלי ... וצריך לזכור שבסופו של יום אני בן אדם אחד, זאת אומרת הלחצים שיש עליי הם גדולים ועוד לחץ מהסוג של גדליה ... אני הייתי מרגיש כל הזמן שכל הזמן יש מישהו שאורב לי וחורש רע". הוא נעתר לבקשתו להעסיקו כקבלן משנה, שכן "יש אמרה תחזיק את האויבים קרוב אליך, וזה האג'נדה שאמרתי. אמרתי אני לא יכול להתמודד עם אחד כזה, אני לא עבריין, אני לא אעשה דברים שאחרים היו עושים אולי כדי להוריד אותו, אני צריך קבלן משנה ממילא, הסכום שהוא עובד בשבילי הוא מתאים לי, הפנייה באה ממנו, אין לי שום בעיה וכך עשינו, עשיתי איתו חוזה כמו שהוא דרש. הוא ביצע לא יודע אם זה היה 200 יום אבל 150 יום לפחות בכל שנה מהשנים האלה, 2001 עד 2004 ושלום על ישראל" (עמ' 2554-2553). הסיבה היחידה לשיתוף הפעולה שלו עם גדליה הייתה להשיג שקט וכי "אישית מאוד פחדתי ממנו". גדליה, לדבריו, מעולם לא היווה איום על עבודתו בירושלים, שכן תנאי הסף היו משמעותיים ואילו גדליה היה מן הקבלנים הקטנים ביותר, בעל יכולת ביצוע מצומצמת (עמ' 2554).