בחקירה נגדית טען, כי הגם שבהודעתו ת/19 (עמ' 25) אמר שגדליה חזר וטען בפניו במרוצת השנים, כי הוא יכול להתחרות, הרי שהאמת היא שגדליה מעולם לא טען זאת בפניו, למעט ב-2010, וכי אמר מה שאמר לחוקר מפאת הלחץ שהיה נתון בו (עמ' 2954).
--- סוף עמוד 284 ---
דיון בנוגע לקבילות הודאותיו של ירון ולמשקל שיש לתת להן ערכתי במסגרת האישום הראשון והנימוקים מצויים שם. כאן אסתפק באזכור קביעתי לפיה יש לייחס להודאתו של ירון בת/32 משקל מלא בהסתייגות שעולה ממנו בבירור שלא היה גלוי לב עד הסוף. ולמקרא הודעתו ת/19, שנגבתה ממנו יום לאחר ששוחרר מן המעצר, ניתן להתרשם כי לא היה נתון בלחץ, כי ברר את מילותיו היטב וכי גם בה נמנע מלמסור לחוקרים את מלוא המידע שבידו.
20. לגופו של עניין, גרסאותיו השונות והמשתנות של ירון אינן מתיישבות זו עם זו, כפי שנראה עתה.
בת/32 אמר ירון מפורשות כי ב-2001 גיבש עם גדליה הסדר כובל, כפי שגם בהודעתו ת/19 הסביר שההסכם מ-2004 הוא המשך למערכת יחסים שכבר "מוסדה" ביניהם, ולפיה גדליה מקבל תשלום כשבפועל אינו עובד. כך גם אישר באותה הודעה, שגדליה חזר וטען בפניו גם בשנים מוקדמות כי הוא יכול להתחרות בו, אם כי הוסיף באותה נשימה כי לא זה היה השיקול שלו להגיע עם גדליה להסכם ותאר את היחסים ביניהם כיחסי סחיטה (מצדו של גדליה). יודגש, כי אין בגרסתו של ירון משום שלילת כל אפשרות שגדליה יכול היה להתחרות בו באותן שנים. וכפי שראינו לעיל, ההסכם מ-1998, ת/328, מלמד כי החשש היה שמא גדליה יתחרה בו באמצעות אחרים. התוספת שהוסיף ירון בחקירה, ולפיה החשש מפני תחרות לא היה השיקול שלו, אינה מעלה או מורידה, שכן המניע לגיבוש ההסדר הכובל אינו רלוונטי. כך או כך, גרסתו של ירון בחקירה, לפיה שילם דמי לא יחרץ לגדליה ולא דרש תמורתם כל עבודה, אינה מתיישבת עם טענתו בבית המשפט לפיה התשלום שקיבל גדליה בין השנים 2004-2001 היה תשלום הוגן עבור עבודה שביצע כקבלן משנה. ואם לא די בכך, גרסה זו אינה מתיישבת עם מה שאמר בבית המשפט ביחס למהות התשלום במכרז 1998. והלא כיצד זה ניתן לטעון באותה נשימה כי "הסכום שהוא עובד מתאים לי" ולכן הסכים להעסיקו כקבלן משנה במכרז 2001, בעוד שלגבי המכרז שקדם לו טען, כי עייף מדרישותיו הכספיות המוגזמות של גדליה ולכן הציע לו שייקח "את הרווח שלו" ויצא מן העבודה. איני מקבלת, אם כך, שעילת התשלום היא סחיטה, אולם מגרסתו של ירון בחקירה, ובהיבט זה יש לתת לה משקל מלא, עולה בבירור כי התשלום לא היה עבור עבודה. גם אם המניע כלל גם רצון "להרגיע" את גדליה, התכלית הייתה מניעת תחרות מצדו.