45. בהקשר זה יש לעמוד גם על העולה משיחות שקיים ירון בתקופת ההמתנה להחלטת ועדת המכרזים ב-2010. כזכור, הפעם חשש עד מאוד שמא גדליה עשה לו "תרגיל" והגיש הצעה תחרותית לאחר שמלוא הנתונים על מחירי ההצעות האחרות גלויים לפניו, והכל כנקמה על מה שגדליה פירש כ"עוקץ" שנעשה לו בקשר עם מכרז 2007. במהלך השיחות הללו נשמע ירון חוזר ואומר כי להבדיל מ-2010, "אף פעם לא הייתי לחוץ כי הייתי אתה יודע במאה אחוז" (ת/300, שיחה 8430/141, עמ' 708, בינו לבין פרץ קופר, מ-18.7.2010), או "בשנים עברו בכלל לא נכנסתי ללחץ כי לא היה לי למה להיכנס להילחם אתה מבין כי ידעתי, שיערתי מה התוצאות" (ת/300, שיחה 8405/141, עמ' 703, בינו לבין מאיר רוזנר, מאותו יום). ובמילים פשוטות, בעוד שבעבר זכייתו הייתה מובטחת משום שדאג להסכמים המתאימים ולא חשש מהפרתם, הרי שב-2010 החשש מפני התנהלותו של גדליה, על רקע מה שהלה תפס כ"עוקץ" שנעשה כלפיו במכרז הקודם, טרד את מנוחתו. אין ספק, כי ירון, שהוא איש עסקים רציני, לא היה קושר עצמו בהתחייבות לשלם לגדליה מאות אלפי שקלים סתם כך. המחיר ששילם, שיקף עבורו ערך "הוגן" להסרת החשש התחרותי מצדו של גדליה ואם כך – המדובר באיום תחרותי שירון העריך אותו כאיום בעל משמעות. ואחזור שוב – לו מדובר בהסכם שנועד ל"שיריונו" של קבלן משנה, הנעדר יכולת להתמודד, לא היינו מוצאים בין תנאי ההסכם, תנאים שחזרו על עצמם פעם אחר פעם, התחייבות מצדו של אותו קבלן משנה להימנע מתחרות בעצמו, או בשיתוף/באמצעות אחרים. זו הרי השחתת מילים לריק.
46. ולסיכום, כמו שראינו ביחס למכרזי ירושלים הקודמים, גרסתו של ירון אינה קוהרנטית. אם בחקירה הודה כי שילם לגדליה תמורת התחייבותו להימנע מתחרות, אולם הוסיף כי היה זה על רקע של סחיטה, הרי שבבית המשפט טען פעם אחת כי יחסי העבודה ביניהם היו הוגנים וכי התשלום היה עבור עבודה בפועל כקבלן משנה. פעם אחרת טען, כי היחסים ביניהם היו מתוחים וכי גדליה אינו אדם "שכדאי להתעסק אתו". כל גרסה, בתורה, באה לשרת תכלית אחרת ומכאן הסתירות. אמון לא ניתן לתת בעדותו. על רקע המכלול, הודאתו של ירון לפיה שילם לגדליה עבור הימנעותו מתחרות במכרז הנדון נותרת במלוא עוצמתה ומכאן מסקנה נוספת כי עדותו של גדליה באשר לטיבו האמתי של ההסכם ת/329
--- סוף עמוד 305 ---
היא עדות אמת. המאשימה עמדה, אפוא, בנטל להוכיח מעבר לספק סביר את שיוחס לירון באישום השלישי.