הכיצד זה הפך גדליה ל"טריגר ולמעורר של כל הדבר הזה", למי שעומד מאחורי ארז (היינו מפעיל אותו או מושך בחוטים), בעוד שברשות היה זה ארז "אדריכל השלום", בעל הרעיון ל"תכנית החלוקה", מי שהיה לו עניין משלו לגרום להסדר כולל בכל הארץ על מנת שלא יתחרו בו במקומות בהם הוא רוצה לעבוד? – התשובה לשאלה זו מתבקשת מאליה: ניסיון מגושם וחסר תוחלת לסייע לארז להיחלץ מכתב האישום.
6. זוהר אף התגייס, באותה מידה של מגושמות ומגמתיות, לתמוך בתזה של ארז לפיה פעולותיו להשכנת שלום היו פעולות "לשם שמים", פעולות שנועדו לקדם הקמת איגוד של קבלני הגיזום. כך, ללא היסוס, אישר לעו"ד לשם, כי לא היה הסכם חלוקה של צפון דרום, אלא החלטה אינדיבידואלית של כל קבלן היכן הוא עובד, בין משיקולים עסקיים בין משיקולים חבריים (עמ' 1312). בהמשך, ובטרם הוצגה התזה האמורה, היה נכון להצטרף לתהייתה של עו"ד לשם ולפיה מה פתאום ארז מנסה להשכין שלום, וטען כי היום הוא מבין
--- סוף עמוד 35 ---
שמישהו דחף את ארז לכך והנחה אותו "לקחת מעטפות" (עמ' 1314). אלא שאז הוצגה לפניו הטענה לפיה ארז רצה להקים איגוד קבלנים. זוהר אימץ את הטענה בשקיקה רבה, והסכים, בהתלהבות, לקבל את הצעתה של עו"ד לשם לפיה האינטרס של ארז בהשכנת השלום, עליו דיבר בחקירותיו ברשות, היה לנסות ולקדם את רעיון האיגוד (עמ' 1316). אין צריך לומר, כי עדותו של זוהר בבית המשפט, לפיה היום הוא מבין שארז נדחף לניסיונות להשכנת שלום על ידי "מישהו אחר" שאף הנחה אותו כיצד לעשות זאת (לקחת מעטפות), אינה מתיישבת עם נכונותו להסכים, שני עמודים לאחר מכן, שארז אכן פעל להשכנת שלום, אולם היה זה מתוך מניע טהור של רצון להקים איגוד של קבלני הגיזום. עדותו של זוהר בבית המשפט בנוגע למניעיו האלטרואיסטים של ארז בהשכנת שלום אף אינה מתיישבת עם דברים שנשמעו מפיו של ארז עצמו בזמן אמת, כגון כשאמר לעופר לוי כי "אני לא מחפש מדליות אחי, אני מחפש שיהיה לי שקט בעבודה, אני מחפש שלכולם יהיה פרנסה, ברגע שכולם יהיו שבעים אז רובם ישבו בשקט ולא יבואו להפריע למעט גדליה וגיל ועוד איזה אחד כזה" (ת/300, שיחה 183/143, עמ' 26). דבריו אלה של ארז, מזמן אמת, מתיישבים היטב עם האופן בו תיאר זוהר את מניעיו של ארז ואת מקומו בפרויקט "השכנת השלום" ו"תכנית החלוקה", בעת שנחקר על כך ברשות.
7. דוגמא שלישית תימצא לנו באופן בו התייחס זוהר לסבירות התשלום עליו הוסכם שישולם לגדליה תמורת אי התחרות במכרז ירושלים, המהווה כ-20% מסכום הזכייה. בחקירה הנגדית הציג עו"ד גלעדי לזוהר כי המדובר בתשלום שאינו הגיוני וזוהר הסכים מיד. מכאן ביקש עו"ד גלעדי להביאו לידי הסכמה שאם כך, המדובר בתשלום תמורת עבודה בפועל ולא תמורת אי תחרות. גם להצעה זו נעתר זוהר ללא ויכוח (עמ' 1281). אלא שבהודעתו ת/447 (ש' 73-48) התבקש זוהר להתייחס לשיחות מואזנות שונות, מהן עולה כי סכומים שונים אותם הסכים הוא לשלם לקבלנים תמורת אי תחרות, אף עולים על 20% מסכום הזכייה. דברים אלה הוצגו לזוהר בחקירתו החוזרת והוא נתבקש לאשר, שבאחד המקרים שוחח עם קבלנים אחרים על כך שהעבודה תתבצע ב-200,000 ₪ על ידי אחד הקבלנים אולם ההצעה הזוכה תוגש בסכום של 280,000 ₪ וההפרש יחולק בין יתר הצדדים להסדר. או אז הודה כי הדברים בשיחות הללו אכן נאמרו, אולם הם נועדו "להציג מצג שהוא ממש לא הגיוני... הרי לא יעלה על הדעת שאם אפשר לעשות את העבודה במחיר חצי אז מה? לקחת יותר בשביל לשלם לאחרים? סליחה, אז מה, אז העבודה שווה אפס? ... אוקי, היו דיבורים כאלה ואומרים על אותו מישור, חתן ביום חתונתו לא שפוי. זאת אומרת אם הוא נותן מאה אלף שקל בכתובה זה בסדר אבל אם הוא ירשום מיליארד שקל אז ברור שזה לא הגיוני, זה המשמעות של המספרים שנאמרו שמה. הוגזמו בכוונה, ביד מכוון שלי מול אחרים במטרות מסוימות. זה לא מצביע על שום יחס אמתי או נכון שאפשרי ולא הגיוני" (עמ' 1369). לא נשמע כל הסבר מפיו של זוהר מדוע ביקש להציג מצג לא הגיוני ובפני מי, שעה שהוא משוחח עם חבריו הקבלנים, הבקיאים כמוהו בעלויות העבודה ובמתח