--- סוף עמוד 36 ---
הרווחים הסביר בתחום ומה היו אותן "מטרות מסוימות" שלשמן הגזים, כטענתו. המסקנה הבלתי נמנעת היא, שהמדובר בניסיון מכוון ובלתי משכנע לעקר מתוכנם דברים שהשמיע בחקירתו ברשות, על מנת להמעיט מערכם המפליל.
עוד ניכר, כי זוהר התאמץ להימנע מעימות חזיתי עם ראיות חד משמעיות של התביעה. כך, למשל, לשאלת התובע בחקירה הראשית, האם נכון שארז, "ארכיטקט השלום" הגיע לישיבה של קבלני הצפון כדי לסייע להם בחלוקת המכרזים שם השיב תחילה: "איך נגדיר את זה. יכול להיות, כן. אני קראתי לו ארכיטקט השלום כי ככה הרגשתי שהוא מנסה לעשות סולחה אולי בין קבלנים". בהמשך נשאל האם נכון הוא שהיה חשוב לארז להגיע לצפון ולהשכין שלום בין הקבלנים על מנת שלא יבואו להפריע בדרום השיב: "לא, זה כבר אינטרפרטציה. החלוקה שמנסים לייחס צפון, דרום". לשאלת התובע מי מנסה לייחס, השיב שבחקירות ניסו – נאמן לטענתו כי ביקש לרצות את החוקרים. אלא שאז הציג לו התובע כי סבר שדווקא הוא, זוהר, ייחס את החלוקה לצפון ולדרום כדי להגיע להבנות מתואמות, והוסיף כי מיד ישמיעו לו הקלטה ממנה ניתן ללמוד זאת. בתגובה עברה גרסתו הקודמת "עריכה" מהירה, וכך השיב: "יש צפון ויש דרום, הכוונה היא להפסיד כסף אנחנו יכולים גם ליד הבית, אני לא צריך לנסוע להשתתף באיזה מכרז בדרום ולתת שם מחיר אפס, אני יכול לעשות את זה גם לידי, העיקר שמישהו אחר לא יזכה. נכון, יש ניסיון של חלוקה של צפון, דרום ... להבדיל מירושלים שזה מחוז בפני עצמו שהוא לא קשור לכל העניין" (עמ' 1240).
8. דוגמא נוספת תימצא לנו בהתנהלותו של זוהר לכשנשאל מה ידוע לו על היחסים בין "השביל הירוק" לבין קבלני גיזום אחרים (להבדיל ממנו) במסגרת מכרז רעננה 2009. תשובתו הראשונה הייתה כי הוא חושב שזה לא רלוונטי. משהוריתי לו להשיב ענה כי אינו יודע. לשאלת התובע אם שמע ממישהו על יחסים כאלה, למשל מארז מיארה, השיב כי "יכול להיות" והוסיף "יש לכם עשרות שיחות, יש לכם את התמלילים של השיחות, אתם יודעים מה נאמר ומה לא נאמר אבל אתם יודעים גם שרוב הדברים שקבלן מדבר עם קבלן הרוב זה שקר בשביל למסור דיסאינפורמציה או בשביל להוציא איזה אינפורמציה". בשלב זה הציג לו התובע את הודעתו ת/446 (החל מש' 159) בה השיב, במענה לשאלת החוקר מה סיכם הראל (הכוונה לגולסט) עם הקבלנים האחרים, כי הוא יודע מארז מיארה על ההסכמים ביניהם, והמשיך ופרט את הידוע לו. לאחר דין ודברים שב ונשאל אם נכון הוא ששמע את הדברים הללו מארז מיארה השיב "לא זוכר, אבל סביר להניח" (עמ' 1231-1230). וכך, בהמשך, כשנשאל על מסמך ת/440, שזוהר נכון היה להודות כי הוא "מעריך" שהמדובר בכתב ידו, והמשקף, לטענת המאשימה, "תכנית חלוקה" ביחס לחמשת מכרזי הדרום, טען כי אינו חושב שאת הנתונים המופיעים במסמך קיבל מארז ורשם אותם לאחר שיחה עמו: