--- סוף עמוד 37 ---
"אני לא יודע. אם יש לכם תמליל של שיחה וזה תואם אז זה תואם אבל אני לא יודע, ממש לא יודע. לא יכול להגיד לך, אני לא זוכר" (עמ' 1232). רוצה לומר, אם יש בידי התביעה תמליל המוכיח את גרסת המאשימה באותה נקודה – לא אתווכח. במקרים אלה המפלט הוא חוסר זיכרון להבדיל מהכחשה חזיתית של המוטח בו.
לעומת זאת, כשחזר בו מגרסתו כפי שנמסרה לחוקריו בנוגע למכרז ירושלים, ניכר היה כי הוא מרשה לעצמו לעשות זאת מתוך סברה שחלק מן התמלילים ניתנים לפירוש לגיטימי: "אם זה מצוטט אז יכול להיות אבל אתה יכול לראות בתמלילים ביני ובין גיל שקיבל ממני את המעטפה שאין לי שום מושג איזה מחיר ... רואים את זה בתמלילים אז אני לא יכול לעבוד על גיל שאני לא יודע כי יכולים לראות את בפירוש שאני לא ידעתי כלום תקופה ארוכה, אתם יכולים לפרש את זה בעצמכם שבעצם הייתה תחרות" (עמ' 1250).
כך באופן כללי.
אתייחס עתה באופן קונקרטי לטעמים שנתן זוהר להתנהלותו במהלך גביית הודעותיו.
מבנה אישיותו של זוהר כתירוץ להתנהלותו בחקירה
9. הטעם הראשון שניתן על ידו נעוץ באישיותו, היינו נטייתו הנטענת להזדהות עם החוקרים עד כדי הפללת שווא שלו ושל חבריו, והכל בשל בעיה פסיכולוגית בלתי מטופלת שסבל ממנה בעת החקירות. בטענה זו אין ממש. היא נסתרת מבחינת הודעותיו לגופן כמו גם מן העובדה שהמדובר באדם בעל רקורד מוכח של עשייה – הוא היה הבעלים של חברה שמחזור מכירותיה עמד על עשרות רבות של מיליונים (ת/441, ש' 111-110, ש' 131) וגם לאחר שמכרהּ לאחרים נמנה עם הדרג הניהולי הבכיר בה והיה בעל שיקול דעת בתחום המכרזים (ת/441 ש' 79-84, ש' 149-148). הוא ידע לתמרן את חבריו הקבלנים ולהטעותם כדי להניעם לפעול בדרך ההולמת את מטרותיו שלו (עמ' 1328-1327). זאת ועוד. החקירה הנדונה אינה הפעם הראשונה שבה פגש זוהר בחדרי חקירות. הוא נעצר בשלהי 2008, ולמעשה עקב המעצר הקודם והחשדות שהועלו נגדו נקלעה חברתו (זוהר כץ בע"מ) לקשיי אשראי ונמכרה לבעלים הנוכחיים (רונן אזולאי ואבי אביטל) (ת/441, ש' 30-25). עובדה זו לא הרתיעה אותו מלשוב ולהתעמת עם החוק – מה שאינו עולה בקנה אחד עם אישיות כנועה ומתרפסת, כפי שביקש לטעון.
--- סוף עמוד 38 ---
גם עיון בהודעות עצמן מלמד, כי זוהר היה רחוק מלבטל את עצמו ולהזדהות עם חוקריו. כך הכחיש נמרצות טענות שהוטחו בו ביחס למעורבותו בתיאום מכרזים שונים (ראו, לדוגמא, ת/442, ש' 302-295, בה טען כי "הייתה מלחמה על אילת"; ת/442, ש' 283-264, כשהכחיש שהיה תיאום לגבי מכרז גינון של עיריית קריית ביאליק; ת/442, ש' 641-639, כשטען כי אינו זוכר מה היו ההסכמות לגבי מכרז של חברת החשמל באשקלון; ת/443, ש' 398-392, בה הכחיש כי היה תיאום בקשר עם מכרז של העתקת עצים בטכניון ועוד מקרים רבים אחרים בהודעותיו השונות). כך גם הכחיש חשדות למתן שוחד שייחסו לו (ת/444, ש' 158-155; ת/443 ש' 113-112; ש' 556-555, ועוד).