יתרה מזאת, גם מקום שהוצגו לו ראיות העשויות ללמד על מעורבותו בעבירה, הכחיש לא פעם את המיוחס לו. כך, למשל, בעת שהוצגה לו שיחה בינו לבין ירון (ת/300, שיחה 3985/139, עמ' 353), במהלכה קבעו השניים להיפגש על מנת לדון במחיר שיוצע במכרז מע"צ לשנת 2010, טען זוהר כי "השיתוף הפעולה שלי ושל ירון פה היה מדומה לחלוטין. אני עבדתי עליו והוא עבד עלי" (ת/444, ש' 294-293). יוער, כי בדיעבד התברר, שיש יסוד להכחשתו של זוהר את שיוחס לו, כעולה משיחות אחרות שלא הוצגו לו בחקירה (שיחות 5058/141 ו-5174/141, עמ' 405-404 ו- 422-420 בהתאמה). רוצה לומר, גם אל נוכח ראיה מחשידה, ידע זוהר לעמוד על שלו ונמנע מלרצות את החוקרים על דרך של מתן הודאת שווא (דוגמאות נוספות: ת/445 ש' 187-124; ת/442 ש' 283-264; ת/444 ש' 132-131; ת/451, ש' 463-390).
10. במהלך עדותו בבית המשפט הצביע זוהר על כך שעוד בחקירותיו התריע בפני חוקריו על הבעיה הפסיכולוגית ממנה הוא סובל וביקש מהם שלא יכוונו את תשובותיו. מאחר שהם לא שעו להתרעה, נאלץ להשיב תשובות שאינן אמת במענה לשאלות מדריכות. כך הסביר בבית המשפט כי בשל נטייתו לרצות "...אני מבקש מהחוקרת ואפילו מתחנן תני לי, היא שואלת שאלה, תני לי, אל תדחקי, אני אענה, אני אפילו אומר אני מבטיח שאני אענה, רק אל תגרמי לי להגיד את מה שאתם רוצים לשמוע ולא את מה שהיה באמת כי בקלות אפשר לעשות לי סוויץ' ולגרום לי לחשוב בעיניים של חוקר ולהגיד את מה שהוא רוצה לשמוע. מה שהכי מתאים לה למצוא מבין הזה, והיא ניצלה את זה יפה מאוד למרות הבקשות והאזהרות והדיבורים לפני ובזמן, כל הזמן" (עמ' 1333). בשל התנהלות זו של החוקרים, כך טען, נמנעה ממנו "האפשרות או היכולת להיצמד לעובדות אמתיות, למעשים אמתיים וכאילו נכפה עלי עם שיתוף פעולה מלא שלי להסתכל מהזווית של החוקרים ולכוון אותם גם לאיפה שאין" (עמ' 1351-1350).
--- סוף עמוד 39 ---
האמנם?
11. עוד בהודעתו הראשונה, ת/441, משנשאל שאלה כללית האם קרה שדיווח למתחריו מראש את המחיר שינקוב בהצעתו, השיב שהוא מעדיף שישאלו אותו לגבי מקרה ספציפי (ש' 227-226). הוא הדבר גם בהודעה הבאה, ת/442, עת התבקש לספר על פגישות בין קבלנים העובדים מול חברת החשמל, הציע שיישאל שאלה ספציפית (ש' 31-28). התנהלות זו היא ההיפך הגמור מטענתו של זוהר בבית המשפט, כאילו "התחנן" שלא ידריכו אותו. היא אף אינה מתיישבת עם השאלות הפתוחות הרבות שנשאל זוהר והשיב עליהן בפרוט. ניטול דוגמא: בת/442 התבקש זוהר לספר על הפגישה של קבלני הצפון שנכח בה גם ארז. זוהר השיב כי החוקרת אינה יודעת עד כמה זה קשה לו, החל לבכות והסביר כי הוא מסתובב כבר שנתיים עם מועקה. השאלה הבאה הייתה שאלה פתוחה לגמרי: מי השתתף בפגישה. אין בשאלה זו כל הדרכה. זוהר מנה את המשתתפים, לגבי אחד מהם העיר כי אינו בטוח בנוכחותו. בהמשך נשאל מה היה בפגישה האמורה והשיב כי היה בה ניסיון לחלק את האזורים של מכרזי החשמל. גם הפעם המדובר בשאלה פתוחה לחלוטין (ש' 49-35). בהמשך ההודעה האמורה החל זוהר לדבר על פגישה קודמת לזו הנזכרת לעיל, והחוקרת ביקשה שיחזור לפגישה הנדונה. בתגובה עמד זוהר על רצונו לדבר על הפגישה המקדימה ומסר פרטים לגביה (ש' 74-66). אלה דוגמאות אקראיות. כאלה תימצאנה למכביר בכל הודעותיו של זוהר. על מנת שלא להעמיס על הקורא, אפנה עוד להודעה אחת ולמספר שאלות שנשאלו בה, כדי להראות כי אין יסוד לטענה לפיה החוקרים שאלו את זוהר רק או בעיקר שאלות מדריכות ואילצו אותו להשיב את מה שרצו אוזניהם לשמוע. כך, בהודעה ת/445 עסקה החקירה, בין היתר, במכרז של גיזום עצים באתר ספיר. זוהר נשאל עם אלו קבלנים דיבר על המכרז והוא השיב את אשר השיב. אחרי שהזכיר את שמו של אחד מהם, נדב לסרי, נשאל על מה דיבר אתו. כל אלה שאלות פתוחות, וניתן להתרשם כי התשובות המפורטות, שבאו מפיו של זוהר, ניתנו ללא כל הכוונה או לחץ של החוקרים (ראו ש' 39-23).