"גיל: אבל אתה צריך להבין משהו פשוט. אני רוצה להגיד לך משהו, באזור, ההבדל הענקי בין מכרז רעננה למכרז ירושלים, קודם כל המחיר, פה אולי עשו כאילו מן אה, איזשהו סגירה, אבל היא הייתה חסרת משמעות מבחינת כסף, אתה מבין?
שגיא תמיר: לא
גיל: לא. בוא אני אסביר לך. נגיד בירושלים יש לך רווח של שני מיליון שקל או מיליון שקל, פה חברת השביל הירוק לקחה איזה שלושים אלף שקל על כל הסיפור, כאילו לא מבחינת רווח, מבחינת ניהול או משהו כזה, זה כמה אחוזים.
שגיא תמיר: כן?
גיל: שלושים אלף שקל וכל אחד לקח עבור עבודה, נטו עבודה. זאת אומרת זה לא שנגיד אני הייתי לוקח על החלק שלי איזה שלוש מאות אלף שקל, הייתי אומר וואלה שמתי כסף בכיס" (עמ' 102-101).
רוצה לומר, בעוד שבמכרז רעננה העניין היה להבטיח את זכייתה של השביל הירוק (ולהעלות את מחיר המכרז), חברה שזה מקרוב באה לענייני גיזום, והקבלנים האחרים זכו, בתמורה, לנתח בעבודה, הרי שבמכרז ירושלים שולמה תמורה בלא עבודה, תמורת הוויתור על האפשרות להתמודד. המדובר באמירה של אדם המצוי בענייני התיאום, יודע לעמוד על ההבדלים בין ההסדרים השונים ומתנדב לשתף במידע את חוקריו, גם מבלי שנשאל על כך. הכל, חוץ מחוסר עניין ורצון לסיים וללכת הביתה. אוסיף ואעיר, כי דבריו אלה של גיל, בנוגע להבנתו את התנהלותה של השביל הירוק במכרז הנדון, מקבלים חיזוק של ממש בדברים שאמר זוהר כץ בחקירתו ברשות, ולפיהם "הראל מאוד רצה להיכנס לתחום הגיזום והיה מוכן לשלם על כך הרבה, גם במחיר שלא להרוויח הרבה מהמכרז הספציפי הזה" (ת/446, ש' 141-140). על כך שיש להעדיף את אמרותיו של זוהר כץ בחקירה על פני עדותו במשפט עמדתי בהרחבה בפרק שייחדתי לכך.
ועוד חיזוק למשקלן הפנימי של ההודעות המפלילות אני מוצאת בכך שגיל התייחס בהודעתו נ/16(23) לאינטרסים של המעורבים, התייחסות המלמדת על ידיעה ועל ערנות למתרחש. האינטרס של גדליה, כך אמר באותה הודעה, היה לגרום לכך שהראל גולסט יפעיל את השפעתו על אסא מוורד בר ויגשר על הסכסוך ביניהם. בנוסף, גדליה רצה לראות אם יוכל לקבל עבודה במסגרת המכרז הנדון, כפי שמאוחר יותר אכן סוכם שהוא יחלוק עם עופר לוי את כפר סבא (עמ' 98-96). ואילו רמי ברזילאי בא לפגישה כדי להגיד "אני בסדר ואני לא רוצה כלום", על מנת שהשביל הירוק יזכו ברעננה ולא יפריעו לו בתל-אביב (עמ' 91-90, עמ'
--- סוף עמוד 330 ---
96), ובמילים אחרות "להראות נוכחות ... גם כדי שלא ליצור, אתה צריך להבין שרמי כאילו בא שלא יהיו מריבות שלא יבואו לריב על תל-אביב ... כדי שלא יפריעו לו במכרזים שלו בתל-אביב" (עמ' 98). כשאדון בגרסתו ובטענותיו של רמי ברזילאי ביחס לאישום הנדון, אתייחס גם לסוגיה של האינטרס שלו בתיאום מכרז רעננה. אקדים כבר פה ואומר, כי דבריו של גיל אינם תלושים מן המציאות ובוודאי שלא היה לו עניין לטפול על חבריו אשמות שווא. לא נטען כלפיו – להבדיל ממה שנטען כלפי גדליה – כי הוא מונע ביצר נקם, או כי הוא אדם לא אמין, הנכון לשקר על ימין ועל שמאל. אכן גיל היה רחוק מלהעיד אמת בבית המשפט, אולם התרשמותי ממנו הייתה כי היה נתון בין הפטיש לסדן. הוא בוש בהתנהלותו כלפי בית המשפט ומנגד התקשה להפליל את חבריו (ואת אחיו בפרט). בחקירתו, לעומת זאת, כשהיה חופשי מן העימות הישיר עם חבריו וכשהחליט לשתף פעולה, העיד אמת.