ש': יש לך את המסמך הזה?
ת': לא. ואני יודע שלא כי כשחיפשתי את ההסכם של הגוזמים חיפשתי ניילונית בה היה כל החומר ולא מצאתי אותו" (שם, ש' 595-590).
בבית המשפט טען דנון כי אינו זוכר שחיפש את המסמכים, כי כל חודש הוא מחפש איזה מסמך ובסוף מוצא אותו, אולם בהמשך הסכים כי לא שיקר לחוקרים (עמ' 358-357). אני מעדיפה, אפוא, ללא היסוס את הודעתו של דנון בחקירה בנקודה זו.
73. מעבר להיעלמות המחשידה של המסמכים האמורים ולניסיונו של דנון, במהלך עדותו בבית המשפט, לשוות לה התנהלות טיפוסית וטריוויאלית, בניגוד לדבריו בחקירה, לפנינו מסמך נוסף המעיד עד כמה אין הדברים כפשוטם. הכוונה לפתק ת/370, הכתוב בכתב ידו של דנון (עמ' 359), ובו כתוב: "אלדד שולי צריכה הבהרות לגבי הסכומים, היא לא מבינה את עמלת זוהר כץ".
--- סוף עמוד 364 ---
שולי היא שולמית כץ, עובדת השביל הירוק, בחשבות פרויקטים, הן בזמן הרלוונטי והן במועד עדותה (עמ' 432). חוסר רצונה להעיד בלט עד מאוד ולא למותר להוסיף כי בטרם הגיעה לעדות נועצה בעורך דין, שהשביל הירוק מימנה את שכר הטרחה שלו (עמ' 443). המבין יבין.
משהוצג לה הפתק ת/370 הסכימה, אמנם, כי הוא מופנה אליה ("יש שולי אחת במשרד", עמ' 443) אולם טענה כי אינה מבינה את הכתוב בו וכי אינה זוכרת אם ראתה אותו בזמן אמת (עמ' 442). כך גם לא זכרה אם ביקשה הבהרות או אם הייתה זקוקה להבהרות לגבי הנושא המופיע בפתק (עמ' 443).
יצוין, כי מלבד אי ההבנה של "עמלת זוהר כץ", מושג שאכן קשה להבינו אם אין יודעים את העומד מאחוריו, מתברר כי בזמן אמת חוותה שולי כץ חריגוּת נוספת בכל הנוגע להתנהלות סביב מכרז רעננה. על פי עדותה בבית המשפט, לא עשתה בדיקה של חשבוניות קבלני המשנה בנוגע למכרז רעננה (עמ' 436), על אף שבמסגרת עבודתה היא בודקת ומאשרת חשבונות של קבלנים אלה (עמ' 433). במהלך ריענון זכרונה בבית המשפט מתוך הודעתה (עמ' 438), התברר כי את שגרת תפקידה תארה כ"בודקת התאמה בין חשבונות קבלני משנה לבין החשבונות שאישר לנו הלקוח". לאחר מכן התנהלו בינה לבין החוקר חילופי הדברים הבאים:
"ש': האם יש בפרויקטים נוספים מלבד פרויקט זה בהם איתי גרינשפן מאשר תשלומים לקבלני משנה וזאת ללא בדיקתך או כל פעולה אקטיבית מצידך?
ת': בדרך כלל זה לא קורה.
ש': כלומר ממה שאנחנו מבינים בפרויקט הזה חברת חשמל רעננה ניתן לומר שזה מקרה חריג שבו איתי מאשר ואת לא מעורבת? שבו רק איתי מאשר ואת לא מעורבת?