תימוכין יימצאו גם בעדותו של גיל מיארה לגבי המכרז הנדון:
"אני הייתי אמור לבצע עבור רמי עזרא, הייתי אמור לבצע לו, לבצע ביחד אתו בהתחלה בשיתוף פעולה חצי מהאזור, מבחינת ללכת לשיתוף פעולה על אותה עבודה, להיות כקבלן משנה שלו או שהוא יהיה קבלן משנה שלי, אחרי דין ודברים הוא אמר לי עזוב, אני רוצה את האזור לעצמי וקח כסף ולך" (עמ' 1385).
הצעתו של רמי עזרא (ת/429), שהוגשה בהתאם לסיכום, הייתה ההצעה הנמוכה ביותר למכרז אשדוד.
ג. מכרז נתניה
במפגש מסובים סוכם על חלוקה בין עופר לוי לבין שאול זכרי במכרז נתניה, כשעופר הוא הזוכה. כך עולה גם בשיחה ת/339א מ-2.4.2010 ומן המפגש בביתו של ארז ב-6.4.2010 (ת/340א, עמ' 6).
בשיחה עם ארז ב-15.6.2010 (ת/300, שיחה 183/143, עמ' 26) הביע עופר הערכה רבה באוזניו של ארז על "המאמץ הענק הזה שעשית" וארז, בהצטנעות, הגיב "עזוב אני לא מחפש מדליות אחי, אני מחפש שיהיה לי שקט בעבודה, אני מחפש שלכולם יהיה פרנסה, ברגע שכולם שבעים אז רובם ישבו בשקט ולא יבואו להפריע למעט גדליה וגיל ועוד איזה אחד כזה ... זהו ת'אמת אם יש לך את נתניה בחצי מיליון ₪ מה אתה תבוא להתחרקש בשביל איזה 100 אלף ₪ במקום אחר?".
ובהתאם להסכמות, הייתה הצעתו של עופר לוי הנמוכה ביותר מבין ההצעות ואחריה של שאול זכרי (ת/431).
ד. מכרז רמלה
--- סוף עמוד 414 ---
56. רמלה יועדה לחלוקה בין גדליה לבין ארז (ראו גם ת/339א, ת/340א עמ' 5, עמ' 9, וראו גם שיחה בין ארז לבין מאיר רוזנר, ת/300, שיחה 7223/143, עמ' 806, מ-30.7.2010). ואכן, בהתאם למתווה, הייתה הצעתו של גדליה ההצעה הנמוכה ביותר והצעתו של ארז הייתה הבאה בתור (ת/433).
ה. מכרז מתח עליון
57. מכרז זה היה מיועד לחלוקה בין גולשני לבין מסילטי (ראו ת/335א עמ' 6). גולשני לא היה "מאוהב" ברעיון. הוא סבר שאין הצדקה לחלוקת המכרז לשניים שווה בשווה ודרש לקבל, בתמורה להסכמתו, גם רבע ממכרז באר שבע (ת/335א עמ' 8-6). הקשיים שהערים גולשני בעניין זה מצאו את ביטויים בשיחות שהתנהלו בין ארז לבין גדליה בימים שלאחר מפגש מסובים (ת/338א ו-ת/339א).
על שהתנהל ביחס למכרז זה העיד מסילטי בבית המשפט, לאחר שרוענן זיכרונו, כי הוא זומן, כמו אחרים, לפגישת הבהרה ביחס להצעת המחיר שלו במכרז ולשם ניהול מו"מ על כך. במפגש שבחורשה ליד משרדי חברת החשמל, שנערך ביום השימוע, נכחו ארז, עמיר ובני גולשני והוא עצמו. מסילטי זכר, כי בפגישה זו הביע גולשני חוסר אמון בכולם "אז כשישבנו בחוץ אני אמרתי לו אני נתתי 15% [קרי – הציע הנחה של 15% מהמחיר המקורי, כפי שאכן היה] ... הוא אומר אני לא מאמין לאף אחד, חכה ונראה מה יהיה התוצאות". מסילטי הסביר, כי חששו של גולשני היה, שההנחה שהציע הייתה גדולה יותר "הוא חשד שאני אתן ארבעים אחוז ואז אני אקח לו את המכרז. זה העניין" וכי הוא עצמו רצה מגולשני "את החצי של גוש דן" כפי שסוכם בפגישת מסובים (עמ' 377).