112. אפנה, במקום זה, גם לעדותו של גולסט בחקירתו הראשית, ולפיה "מחלקת המכרזים בחברה שלנו היא אגף נפרד, סגור עם דלת זכוכית עם קוד. המכרזים שלנו לרוב נמצאים רק שם, אלא אם הם מגיעים לשם או יוצאים להגשה או יוצאים לחדר ישיבות לתמחור ... כן, אנשים שפעילים בחברה מן הסתם יכולים להיכנס לחדר הזה, לקחת נייר או לשאול שאלה או לבוא ולעלות על תמחור ממחלקת הרכש וכן הלאה, לא חס וחלילה זה אבל ארז מיארה באותה תקופה בכל זאת מנהל את הפרויקט של רעננה עבורנו והוא כן בחברה כ-אפשר לומר כבן בית. אבל מפה להסיק שלא יודע..." (עמ' 3889).
וכפי שהעיד גולסט, אך טבעי הוא, שמחלקת מכרזים היא מחלקה שלא ניתן להיכנס אליה סתם כך. אך טבעי הוא, שמכרזים אינם "מסתובבים" להם ואינם יוצאים מן המחלקה, אלא לשם הגשה או לחדר ישיבות לשם תמחור. אך טבעי הוא, אם כך, שאיש מעובדי החברה לא נטל עמו חמש חוברות מכרזים לשם שיחה עם ארז, מחוץ למשרדי החברה, לשם התייעצות שאיש אינו יודע את טיבה. הרמז הדק שנשלח, שמא ארז, "בן בית" בחברה באותה עת, נכנס למחלקת המכרזים ונטל עמו את כל חמש ההצעות, הוא רמז מופרך ביותר, שגם גולסט הבין
--- סוף עמוד 452 ---
כי אינו יכול לפתח והוא נותר בחזקת רמז. והרי לו היו ההצעות נעלמות להן מן המחלקה, בלא רשות, הייתה מתעוררת מהומה רבתי, עליה ודאי היו יודעים לספר, גם בעבור שנים, המעורבים בחיפוש ובאיתור ההצעות שנעלמו. ניסיונו של גולסט לשלח לאוויר רמז זה, שמא בכל זאת ייקלט, מלמד אף הוא על היעדר כל הסבר לעובדה הניצחת שבצד הרישום "לא אנחנו הגשנו", ארבע מתוך חמש חוברות המכרזים של השביל הירוק מצאו דרכן לתיבת המכרזים, כשלא החברה היא זו שהגישה אותן, שאחת מהן מולאה על ידי ארז ושהחמישית נותרה בביתו.
113. על כל אלה אוסיף, כי מעדותה של מירב אליה עולה כי תיאורו של ארז כ"בן בית" בחברה, כלשונו של גולסט, או כ"אוטוריטה" של החברה בענייני מכרזים, כלשונו של ארז, רחוק מן המציאות. בהקשר זה אפנה לעדותה של מירב, לפיה כלל לא הכירה את ארז מיארה ולא שמעה את שמו עד לפרוץ החקירה (עמ' 459). לו אמת בפיהם של גולסט וארז, הכרח הוא שמירב, בתפקידה כרכזת המכרזים בחברה, הייתה פוגשת בארז במשרדי החברה ולכל הפחות שומעת את שמו.
114. גם טענתו של ארז לפיה היה "זוכר" לו הגיעו אליו ההצעות על מנת שיוגשו כהצעות גיבוי חסרת שחר. והלא זה בדיוק השימוש שעשה בהן: מילא את כתב הכמויות של הצעת השביל הירוק לרמלה והגישהּ. ולנוכח העובדה הנוספת עליה אין מחלוקת ולפיה לא הייתה זו השביל הירוק שהגישה את ההצעות לנתניה, לאשדוד ולמתח עליון, ממילא מתבקשת המסקנה כי גם אלה הגיעו לתיבת המכרזים בתפקיד של הצעות גיבוי (בעוד שבחוברת מכרז באר שבע לא נעשה לבסוף שימוש אלא על מנת ש"לא להפריע"). וראה זה פלא – כך בדיוק כתוב בטבלת האקסל: "לא אנחנו הגשנו". מי שכתב כך בטבלת האקסל, ולפי קביעתי היה זה רגב, או מירב (בלי להבין את המשמעות) בהנחיית רגב, היה מודע לכך שחוברות המכרז של השביל הירוק נמסרו לארז, על מנת שיגישן כהצעות גיבוי.