על יסוד כל אלה, המסקנה לפיה שולה הייתה "מנהלת פעילה" כמשמעותו של ביטוי זה בסעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים היא בלתי נמנעת. סמכויותיה, כפי שהיא עצמה תיארה בעדותה, היקנו לה שליטה אפקטיבית במתרחש בחברה ויכולת למנוע את מעורבותה בעבירה של הסדר כובל.
161. סעיף 48 לחוק, הקובע את אחריותו הפלילית של מנהל פעיל בתאגיד, הוא סעיף הקובע עבירה של אחריות קפידה. רוצה לומר, המאשימה אינה צריכה לעמוד בנטל של הוכחת היסוד הנפשי של המנהל הפעיל. המדובר בחזקת רשלנות, הניתנת לסתירה. הנטל עובר לכתפיו של המנהל לסתור אותה, ועליו לעשות כן במאזן ההסתברויות האזרחי (ראו: ע"פ 8511/96 דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 871 (1998); ת"פ (י-ם) 288/98 מדינת ישראל נ' ישי כהן (1.10.2002)).
על מנת לסתור את חזקת הרשלנות, על המנהל להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים: שהעבירה נעברה שלא בידיעתו וכי נקט את כל האמצעים הסבירים להבטחת קיומו של החוק.
האם עמדה בנטל?
162. בענייננו, נראה כי שולה כשלה כבר בהוכחת התנאי הראשון. מעבר לכך שמדבריה שלה עולה כי היא מעורבת בהליכי הגשת מכרזים מטעם החברה (עמ' 4277-4276), היא העידה באופן ספציפי כי ראתה שתי הצעות במגירה במשרדי החברה, של באר שבע ושל רמלה, וכי החתימה עליהן היא או שלה או של בעלה (עמ' 4270, עמ' 4287), בעוד שההוראה
--- סוף עמוד 481 ---
שנתנה לבנה הייתה להגיש הצעה לבאר שבע. כבר כאן צריך היה להתעורר אצלה חשד באשר למתרחש ולברר זאת עם ניסים.
לא זו אף זו, בשיחה בביתו של ארז נשמע נאש אומר ש"שולה רוצה שיכניסו את שלה גיבוי" (ת/340א, עמ' 6). נאש לא הכחיש שאמר דברים אלה, אולם לטענתו "זרק" סתם כך את שמה. כבר קבעתי כי גרסתו אינה מתקבלת על דעתי. לא הייתה כל סיבה "לזרוק" את שמה של שולה. והנה, לפנינו אמרה בכתב של נאשמת (שולה), שהוכחה על ידי עד במשפט (נאש) והיא קבילה לאמיתות תוכנה מכוחו של סעיף 10א לפקודת הראיות. אמרתו של נאש קבילה לאמיתות תוכנה גם מכוחו של סעיף 9 לפקודת הראיות (ראו דיון על כך בפרק העוסק באישום הראשון). את דבריו של נאש יש לראות בהקשר כולו: שלניסים לא היה הסבר אמין ביחס לנסיבות הגעתה של מעטפת המכרז של רמלה לתיבת המכרזים; שהן שולה והן ניסים העידו כי לא הייתה לחברה שאיפה כלשהי להתחרות ברמלה; שבפגישת מסובים "זכתה" החברה, הגם שלא בפניה, בחלק מן ההסדר הכובל, ועל כל אלה, משנאמר לה בחקירה כי המעטפה של מכרז רמלה נמצאה בידיו של נאש ונשאלה הכיצד, לא טענה כי הדבר אינו מתקבל על הדעת. תשובתה הייתה, כפי שכבר ראינו, שאינה יודעת כיצד קרה הדבר, וכי נאש וניסים חברים, כמו אחים (ת/135, ש' 336-335). בהמשך, לא שללה את האפשרות שניסים נתן את המעטפה לנאש (ש' 349). תשובה זו מלמדת כי יש דברים בגו, ותומכת במסקנה לפיה הדברים שנשמעו מפיו של נאש באותה שיחה (ת/340א) הם ציטוט מדויק של דבריה.