--- סוף עמוד 526 ---
מעבר לכל ספק סביר כי התשלום שקיבלה ראז חקלאות מברזילאי היה תמורת הימנעותו של זוהר מלהתחרות במכרז.
34. תהייה נוספת שמעלה ההגנה בסיכומיה היא העובדה שבסיור הקבלנים השתתפו 21 קבלנים (ת/278) ואם כך, מדוע נבחר דווקא זוהר כץ לקבל תמורה עבור הימנעות מתחרות, במיוחד שבאותה תקופה עסקיו קרסו ולפיכך לא היווה איום תחרותי. המענה לתהייה זו מצוי בעובדה, שמבין 21 המשתתפים בסיור, רק 10 קבלנים רכשו את מעטפות המכרז, ובסופו של דבר הוגשו חמש הצעות בלבד (ראו פרוטוקול ועדת המכרזים מ-1.7.2009, ת/279). מלבד מנהרת אשקלון, ההצעות הן של רונן מיארה (היינו – ארז, שאמור היה להיות אחד משלושת הזוכים על פי התיאום); ניסים ברזילאי – נאש (אף הוא אחד משלושת הזוכים); זוהר כץ ושאול זכרי (במאמר מוסגר אעיר, כי למעמד פתיחת ההצעות התייצבו אך שלושת הזוכים. זוהר כץ ושאול זכרי לא טרחו להתייצב, ראו ת/283). ובאשר לאיום התחרותי – זוהר הרי הסביר בחקירתו כי ברזילאי לא היה מודע לכך שמנהלי החברה החדשים הורו לו להימנע מליטול חלק במכרז האמור.
35. ולבסוף אתייחס לטענת ההגנה לפיה אין כל היגיון בשיעור ההנחה הגבוה שהציע ברזילאי במכרז הנדון לו באמת היה תיאום מראש. הכוונה לכך, שהתחרות במכרז זה הייתה על שיעור ההנחה שיינתן על ידי המציעים על המחירים, שנקבעו מראש על ידי עורכי המכרז. רמי הציע הנחה בשיעור 11.88%. הבאים אחריו, ארז מיארה (מוקה גיזום) ונאש, הציעו הנחות בשיעור 7% ו-6%, בהתאמה. הכל, כשהאומדן (הסודי) של עיריית תל אביב בדבר שיעור ההנחה היה 0%. ואם כך – על פי הנטען – לו סוכם מראש שברזילאי יזכה במכרז, לא היה מציע הנחה בשיעור כה גבוה, כמעט כפליים מן ההצעה הבאה, ואף יכול היה להסתכן ולדרוש תוספת על המחיר שנקבע (כפי שניתן היה לעשות על פי תנאי המכרז).
אשר לדרישת תוספת תחת הצעת הנחה, הרי שבמקרה כזה היה ברזילאי מסתכן בביטול המכרז. ואילו בכל הנוגע לפער בין ההנחה שהוצעה על ידו לבין זו שהוצעה על ידי השניים האחרים, הרי שמעבר לכך שאין לדעת מה בדיוק היה הסיכום בין המעורבים, יש להוסיף כי על פי תנאי המכרז, חלוקת העבודה בין הזוכים (והעירייה רשאית הייתה לקבוע שלושה זוכים), תיעשה כך, שלזוכה שהצעתו הייתה הזולה מבין ההצעות, תתווסף לציון המחיר הטבה שערכה 50%, וזאת בתנאי שהפער בין ההצעות אינו קטן מ-2% ובנוסף, בעל ההצעה הזולה ביותר יזכה בנתח גדול יותר מן העבודות (ראו מסמכי המכרז, ת/276). ואכן, מנהרת אשקלון זכתה ב-44% מן העבודות נשוא המכרז, והיתרה חולקה שווה בשווה בין השניים האחרים (ת/279). נראה, אפוא, שהצעת ההנחה שהציע רמי אינה עומדת בסתירה לאפשרות