--- סוף עמוד 564 ---
100,000 ₪, וזוהר ניסה לשכנעו להגיע להסכמה בדבר הימנעות הדדית מתחרות: פתח תקוה תמורת ראשון לציון. השיחה עם גיל החלה בביתו של ארז, לאחר מכן עברו לביתו של גיל ולבסוף שבו לביתו של ארז. לטענתו, כתנאי להסכמתו לדרישותיו הכספיות, דרש מגיל שיוכיח לו כי הוא עומד בתנאי הסף. גיל לא הוכיח זאת אולם טען כי ארז הוא "הגיבוי" שלו וכי אם לא ייתן לו את הכסף, ארז יגיש הצעה. בנסיבות אלה הצליח גיל להוציא ממנו שיק דחוי של 50,000 ₪, אותו מסר לידיו שעתיים לפני המועד להגשת המכרז. לאחר מכן ביטל אותו, שכן לא היה מוכן להיכנע ל"ניסיון סחיטה". בנוסף פנה להראל גולסט בעניין הנדון, והם נפגשו במשרדי השביל הירוק. במהלך הפגישה הסכים גולסט שלא "להפריע" לו בפתח תקוה. להערכתו, הסכמתו ניתנה משום שהוא לא באמת רצה לגשת למכרז, והשתתף בסיור הקבלנים רק על מנת לבדוק פוטנציאל.
עוד על פי אותה הודעה, ארז וגולסט הגישו הצעות גיבוי במחירים שזוהר ביקש מהם. אשר לאיל ארגוב, זוהר הטעה אותו לחשוב כי בדעתו להציע בין 3% ל-5% הנחה. הוא העריך כי ארגוב יציע הנחה בשיעור 30% ואז "ידפוק" אותו שכן התכוון להציע 48% הנחה, כפי שאכן עשה. שני קבלני פינוי גזם אחרים לא היוו מבחינתו איום תחרותי שכן היה לו ברור כי לא יוכלו להציע הנחה של ממש. קבלן נוסף שהשתתף בסיור הקבלנים, ז'ק מעוז, לא עמד להגיש הצעה והגיע לסיור רק על מנת לייצר לעצמו אופציה לגשת למכרז אם לא תובטח לו עבודה במסגרת ראז חקלאות.
6. בהודעתו ת/451, כשהתבקש להתייחס לשאלה באלו פרטים עדכן את בעלי ראז חקלאות בנוגע למכרזים השונים עליהם העיד, ובכללם מכרז פתח תקוה, השיב כי נדמה לו שעדכן את אבי אביטל (אחד הבעלים) ב"תרגיל" שהוא הולך לעשות (לארגוב) וביקש ממנו אישור להציע הנחה עד 50%. זוהר הוסיף כי אינו חושב שעדכן את אביטל בנוגע לסיכום עם גולסט, שכן אביטל לא היה מאפשר לו זאת, הוא הדבר ביחס לסיכום אליו הגיע עם גיל מיארה (ש' 135-123).
בהקשר אחרון זה נטען על ידי עו"ד לשם, כי בעוד שלטענת זוהר בהודעתו ת/443 (ש' 200-199) ארז לא ביקש ממנו דבר תמורת ההימנעות מתחרות וכי שילם רק לגיל 50,000 ₪, הרי שלשאלת החוקרים האם דיווח לבעלי ראז חקלאות על התשלום האמור השיב כי הוא זוכר שאמר לגיל ולארז כי הוא זקוק לאישור מהבוסים שלו לתשלום של 100,000 ₪ (הסכום שנדרש לשלם מלכתחילה) (ש' 135-134). מכאן מבקשת היא ללמוד על חוסר מהימנות גרסתו של זוהר בחקירה, שהרי לא הייתה לו כל סיבה לכרוך את שמו של ארז במענה לשאלה שנשאל, באשר ארז לא ביקש ולא קיבל ממנו דבר. אלא שעיון בהודעה מלמד, כי זוהר ראה