--- סוף עמוד 566 ---
9. טענתו האחת של זוהר, שכבר נזכרה לעיל, הייתה שהשביל הירוק "הושתלה" בגרסתו על ידי החוקרים. כך טען בחקירה ראשית, כשהעיד כי ייתכן שאמר מה שאמר בחקירה משום שהחוקרים הציגו לו את רשימת אלה שהשתתפו במכרז (עמ' 1254) וכך אמר גם בחקירה נגדית (עמ' 1354-1353). אלא שהחוקרים לא יכולים היו "להשתיל" לו מה שלא ידעו בעצמם. והרי אין חולק כי השיחות עם המעורבים במכרז הנדון לא הוקלטו במסגרת האזנות הסתר, וכעולה מת/443, הטענה כי גם מכרז פתח תקוה היה מתואם באה ביוזמתו של זוהר, שסיפר על כך לחוקרים במהלך הפסקת עישון והתבקש, עם שובו לחדר החקירות לפרט מה היה שם. השאלה שהוצגה לו בעניין זה הייתה שאלה פתוחה, ולאחר שאמר כי עם פרסום המכרז ניסה לגרום לכך שמתחריו הפוטנציאלים לא ייגשו אליו, על מנת שיוכל להחזיק במקום העבודה הזה בו הוא עובד כבר עשר שנים. בתגובה לאמירה זו נשאל שאלה פתוחה נוספת, והיא עם מי שוחח על המכרז. תשובתו כללה גם את גולסט והשביל הירוק (ש' 167-156). מן האמור עולה בבירור כי איש לא הציג לו את רשימת המשתתפים במכרז וכי הדברים באו מפיו באופן אותנטי לחלוטין.
10. על מנת לחזק את עדותו בבית המשפט, ולפיה לא שוחח עם גולסט בקשר עם המכרז הנדון, טען זוהר כי לא הייתה לו כל סיבה לשוחח עמו, משום ש "הוא לא פונקציה במכרז הזה" (עמ' 1255-1254). טענה זו עומדת בסתירה מובהקת לדבריו בחקירה, לפיהם גולסט היה מתחרה פוטנציאלי (ת/443 ש' 165-160, ש' 198-194). כאמור, מסקנתי היא שגרסתו בחקירה היא הגרסה אותה יש להעדיף. הקושי בטענה זו מתבטא גם בכך שבבית המשפט טען זוהר שארז וגיל אף הם לא היוו מבחינתו איום תחרותי (עמ' 1255, עמ' 1303). ואם כך, מתעוררת תהייה מדוע הגיע עמם להסדר למרות שגם הם לא היו "פונקציה"? והרי מהודאתו לפיה הגיע עם אלה להסדר כובל לא חזר. משמע, הטענה שגולסט לא היה "פונקציה" אינה אמת.
11. זוהר, שטען בחקירתו ברשות, בין היתר, כי ביקש באמצעות המגעים לגיבוש הסדר כובל "להעביר מסר" לארגוב (על מנת שלא יתחרה בו), הסכים במהלך חקירתו הנגדית על ידי עו"ד זילברשלג, כי אין כל קשר בין גולסט לבין ארגוב, ומשכך לא הייתה לו סיבה לנהל עם גולסט מגעים שזו תכליתם. מכאן נתבקשה המסקנה, כי גרסתו של זוהר בחקירה בעניין זה אינה אמת. אלא שזוהר מעולם לא טען כי תכלית מגעיו עם גולסט (להבדיל ממגעיו עם גיל ועם ארז) הייתה העברת מסרים לארגוב. הסברו להסכם אליו הגיע עם גולסט היה רצונו לגרום לכך שהמתחרים הפוטנציאלים, בכללם השביל הירוק, לא יתחרו בו (ת/443, ש' 165-160).