גם רגב, ששתק בהמשך חקירתו (לאחר ההודעה הראשונה שמסר) וסרב להשיב לשאלות כלשהן, לרבות אלה הנוגעות לענייננו (ת/123, ש' 458-392), התייחס באופן בלתי ענייני במהלך חקירתו הנגדית, כאשר התבקש להסביר את הצעת השביל הירוק. רגב אישר, אמנם, כי שגרת העבודה בשביל הירוק הייתה שמי שהשתתף בסיור קבלנים מטעמה דיווח לו על
--- סוף עמוד 581 ---
הסיור וכי הדיווח זכה לתשומת לב מצדו (עמ' 4037). אלא שכשהתבקש להסביר מדוע, בהינתן המידע הכלול בדו"ח של אלדד לואנץ, הוגשה מטעם החברה הצעה חסרת סיכוי השיב "לא מקבל את קביעתך. אתה מסלף את התמונה לחלוטין בטח בהתחשב באותן תוצאות שראינו הבוקר, הפער בין ההצעות הוא פער קטן פלוס 7% ומינוס 2 זה 9% הבדל בין קבלן לקבלן. הבא בתור מינוס 30% זה פער של 13% בין קבלן לקבלן והבא בתור מינוס 48% זה פער של עוד 18%. הפער בין ארבע ההצעות הוא פער הגיוני, הוא נמצא בכל מכרז ומכרז, לא מקבל את קביעתך" (עמ' 4038). אלא שבתשובה משונה זו אין כל התייחסות לעובדה ולפיה הפער בין הצעת השביל הירוק (תוספת של 7%) לבין הצעתו של זוהר כץ (הנחה של 48%) הוא פער של 105%, לא פחות. הפער אינו "פער הגיוני". אכן, בחקירתו החוזרת, ובמענה לשאלה מדריכה ("אבקש רשות מבית משפט להבהיר לגבי זוהר כץ מבחינת אחוזי הנחה ומה קרה אתו אחר כך") עמד רגב על כך שזוהר כץ פשט את הרגל משום ש"הוא עבד במחירים בלתי אפשריים חסרי פרופורציה" (שם). העובדה שזוהר פשט את הרגל לאחר מעשה (יהיו אשר יהיו הסיבות לכך), אין בה כדי להסביר את ההיגיון העומד מאחורי הצעתה של השביל הירוק, שעל פי הנתונים שעמדו לנגד עיני המעורבים (גולסט, רגב ולואנץ), הייתה חסרת סיכוי בעליל. ומאחר שהמדובר באנשי עסקים מפוקחים, אין להעלות על הדעת שטרחו והגישו הצעה חסרת תוחלת, סתם כך, על אף ההוצאות הכרוכות בהגשת הצעה למכרז. ההסבר האפשרי היחיד הוא שההצעה הוגשה כהצעת גיבוי, בדיוק כפי שאמר זוהר כץ בחקירתו.
37. למעלה מן הצורך אעיר, כי הטענה שנטענה בסיכומים בשמם של גולסט ורגב, ולפיה קיימת אפשרות, שלאחר שת/614 הנ"ל הועבר לעיונם הם קיימו על כך התייעצויות נוספות, אינה מעוגנת בעדויותיהם בבית המשפט. כך גם לא מצאתי כי יש ממש בטענה כי הם לא התבקשו להתמודד עם המסמך האמור בחקירתם ברשות. מששמרו על זכות השתיקה (גולסט בכל הודעותיו ורגב החל מההודעה השנייה), ממילא לא היה מה להטיח בהם.
העבירות