--- סוף עמוד 9 ---
שכן השתלשלות האירועים במכרז זה, על פי תפיסתו של גדליה, היא שהביאה אותו בסופו של דבר לרשות הגבלים עסקיים.
לדברי גדליה, לקראת המכרז האמור שב ירון ופנה אליו כמנהגו בשנים הקודמות וביקש לחזור על הסיכום ביניהם. גדליה חשש מפני ורד בר אולם ירון הבטיח לו שהוא "יסתדר איתם" וכי הם לא "יפריעו" לו במכרז, בדיוק כפי שהיה במכרז הקודם, מ-2004. במסגרת ההבנות ביניהם, ביקש ממנו ירון שלא יבוא לסיור הקבלנים ולא ישתתף במכרז, שידאג לכך שגם קבלן הגיזום עופר לוי לא ישתתף במכרז ושייקח מעופר לוי את מעטפת המכרז שלו. עוד העיד גדליה, כי ירון דאג לכך שכל מעטפות המכרז של המשתתפים יגיעו אליו על מנת למנוע ממי מהם להפתיע אותו ולהגיש הצעה מתחרה. ירון הציע מחיר של כשלושה מיליון ₪ וביקש למנוע מצב ש"יבוא מישהו מהצד ויכניס הצעה וייקח את זה בשני מיליון שקל והוא גם מרוויח מזה" (עמ' 107).
גדליה וירון אף ערכו ביניהם הסכם בכתב, ת/330, שנחתם על ידם ב-3.5.2007. הוא, כשלעצמו, עמד בהבנות: לא השתתף בסיור הקבלנים ולא הגיש הצעה. אלא שבניגוד לציפיות, ורד בר היא שזכתה במכרז. משכך, הודיע לו ירון כי אינו מחויב כלפיו על פי ההסכם (עמ' 108).
6. גדליה חש, כלשונו, שירון והאחים קופר, בעלי ורד בר, "עקצו אותו עקיצה נוראית". כל כך, משום שעל אף זכייתה של ורד בר, מי שביצע את העבודה בפועל היה ירון, וגדליה הסיק כי היה ביניהם תכנון מוקדם, היינו שוורד בר תזכה במכרז וכך ינושל הוא מן התמורה שהובטחה לו עבור הימנעותו מלהתחרות בירון. גדליה טוען, כי הרקע לתכנון בין ירון לבין האחים קופר הוא סכסוך שהיה לו (לגדליה) עם ורד בר בקשר לעבודות במע"צ. להערכתו, הוא הפריע לוורד בר "להשתלט על מדינת ישראל בעבודות הגיזום" ולפיכך באה ורד בר בטענות לירון על כך שהוא נותן לו חצי מיליון ₪ כל שנה ובדרך זו מחזק אותו במלחמתו נגדה: "אז הם סיכמו ביניהם לפי מיטב הבנתי למרות שירון מכחיש את זה נמרצות אבל לא ייתכן שירון לא זכה אבל הוא מבצע את העבודה, זה היו פני הדברים. אלה היו פני הדברים וזה מה שהוביל לאן שאנחנו נמצאים היום" (עמ' 109).
ירון מכחיש שעקץ את גדליה וטוען כי הופתע מאוד בשל זכייתה של ורד בר (עמ' 2584). אין זה המקום להרחיב בסוגיה זו ואחזור אליה כשאדון באישום השני.
--- סוף עמוד 10 ---
בחקירתו הנגדית הוסיף גדליה כי בחן את האפשרות לתבוע את ירון על הפרת ההסכם עמו אולם בחר באפשרות לפנות בתלונה לרשות הגבלים עסקיים, הן משום שהעריך כי לא יוכל להוכיח שירון הוא הזוכה האמתי ולא ורד בר והן משום שההסכם ביניהם היה בלתי חוקי (עמ' 327-326). לא רק שפנה לרשות הגבלים עסקיים בגין תחושתו ש"נעקץ" על ידי ירון וורד בר, אלא גם למבקר המדינה, לרשויות המס, לנציב תלונות הציבור של חברת החשמל (נ/3(1)) ולחברת החשמל (נ/6 (16)). תלונותיו אלה של גדליה נדחו (עמ' 591).