ה. סיכום
1. כמפורט לעיל, לאחר ק.מ. מיום 19.1.16 העבירה שפיר ליואב סך של 322,881 ₪ עבור פרויקט חניון הלאום וסך של 60,000 ₪ עבור פרויקט הנתיב המהיר.
2. על שפיר להוסיף על הסכום ששילמה בגין פרויקט חניון הלאום, ריבית והצמדה כפי שיפורט להלן, בהתאם לתנאי התשלום שבהסכם. על פי סעיף 11 להסכם, שפיר היתה צריכה לשלם ליואב מחצית מדמי השכירות בתוך 30 יום ממועד החתימה על ההסכם עם סינמה ומחצית 30 יום לאחר תחילת העבודה בפרויקט.
3. לפיכך, עבור מחצית מהסך הנ"ל, על שפיר להוסיף ריבית והצמדה כמפורט להלן מיום 1.5.10 ועד התשלום בפועל ועל המחצית השנייה תתווסף ריבית והצמדה מיום 1.7.11 ועד התשלום בפועל, מאחר שנטען בסעיף 68 לכתב ההגנה, כי הבנייה החלה בחודש יוני 2011. מובהר כי החיובים על פי פסק דין זה, הם כלפי שפיר בלבד ולא כלפי הראל, שכלל לא היה צד להסכם.
4. אכן, בכתב התביעה לא התבקש צירוף ריבית והצמדה כחוק ביחס לכל רכיבי התביעה. יחד עם זאת, כמפורט לעיל, מאחר שהוסכם בק.מ. כי מדובר בפלוגתא, ויואב לא נדרש לתקן את תביעתו, יש לראות בהסכמה זו ביחס לפלוגתאות שקיבלה תוקף של החלטה, משום תיקון כתב התביעה למעשה, כפי שפורט לעיל.
5. כמו כן, שפיר תשלם ריבית והצמדה בשיעור כמפורט להלן, עבור הסך של 60,000 ₪ ששולם ליואב בגין הנתיב המהיר, וזאת מחודש יוני 2012 ועד התשלום בפועל, מאחר שבמועד זה אין מחלוקת שהיה סיכום על תשלום הסך הנ"ל.
6. מה שיעור הריבית שבה יש לחייב את שפיר בגין האיחור בתשלומים ליואב? יואב טוען כי אי התשלום של הכספים שלא היו שנויים במחלוקת עד לאחר הגשת התביעה, מהווה "בריונות לשמה" (סעיף 3 לסיכומי התשובה). מאידך, יואב לא העביר חשבונית כפי שהתבקש ע"י יוסי ביום 30.4.12 (נספח 25 לכתב ההגנה). אולם, שפיר היתה צריכה להפקיד עבורו את הכסף ולהעבירו אליו לאחר המצאת חשבונית. העובדה שיואב אישר בחקירתו שבתקופה הרלוונטית הוא לא יכול היה להוציא חשבוניות (עמ' 16 שורות 16-17) וכי עקב סכסוך גירושין עם אשתו לשעבר חשבונות הבנק שלו היו מעוקלים החל מחודש ספטמבר 2010 (עמ' 18 שורות 5-6 ושורות 16-17) לא גורעת מחובתה של שפיר להפקיד עבורו את הכספים המגיעים לו בפיקדון, על מנת שהסכום יוכל לשאת פירות. כמו כן, היה על שפיר לשלם ליואב את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ולא להמתין עד לקדם המשפט, כפי שיואב טוען בצדק.
7. כאשר מדובר בחיוב עצמאי (במובחן מחיוב מותנה או מקביל שנקבעו בהסכם), חבותו של כל צד לחוזה עומדת בפני עצמה, גם כאשר לא עמד הצד השני במילוי חובה כלשהי המוטלת עליו (ע"א 765/82 משה אלתר נ' יחזקאל אלעני, פ"ד לח(2) 701, 708-709). חיוב עצמאי הוא חיוב חד-כיווני ומשמעותו, כי על צד לחוזה לקיים חיוביו במועד המוסכם. הן בחיוב עצמאי והן בחיוב שלוב או מותנה, אם הצד השני נמנע מקיום חובה המוטלת עליו מכוח החוזה או הדין, עדיין על הצד הראשון להראות נכונות חד משמעית לקיום חיוביו (ראה: ע"א 7938/08 היאלי מונסנגו נ' מוריס מכביאן (11.8.11)).