10. יש לציין שמרבית עבודתו של יואב בפרויקט הנתיב המהיר היתה סיוע לילדים בהקמת בית הקפה. שני הילדים העידו שיואב מעולם לא ביקש מהם שכר והוא אמר להם שהוא עושה זאת בהתנדבות מלאה (עמ' 93 שורות 15-16 לעדות נתן בריל: "יואב הדגיש בפני שהוא עושה זאת בהתנדבות"). יואב בעצמו כתב זאת במכתבו הנ"ל מיום 1.10.10: "עבור הטיפול בילדים שהחל בחודש מאי עם קופי בין... וקפה ג'ו, אינני מעוניין בשכר... אינני מעוניין לקבל כסף כדמי טיפול, דמי ניהול וכדומה'". גם אביו של נתן בריל, מר זיו בריל, העיד שיואב אמר כל הזמן שהוא עוזר לילדים ולא ביקש כל תמורה (עמ' 78 שורות 18-20).
11. יש לדחות את טענת יואב כי ההתכתבות הנ"ל שבמסגרתה הסכים לקבל 60,000 ש"ח עבור החזר הוצאות ותו לא, היוותה רק התכתבות לצורכי מו"מ. מדובר בסיכום ששני הצדדים ראו בו סיכום מחייב. יואב קיווה כנראה בתחילת הדרך, כי יצליח להשתלב בעבודה אצל שפיר. אולם, הצדדים לא הסכימו על התקשרות ואפילו טיוטת הסכם מפורט אחד לא נערך. הטענה כי "כל מה שהיה היה לפשרה" (עמ' 47 שורות 19-20) אינה סבירה כלל, במיוחד שעה שיואב ניהל עסקים גדולים וידע היטב כי אם מתכוונים לפשרה, אזי הדבר צריך להיאמר במפורש. יואב לא כתב בשום מקום כי הצעתו היא רק בתנאי שכל המחלוקות יסתיימו לרבות בנושא חניון הלאום, בניגוד לטענתו בסיכומיו (סעיף 100 וסעיף 102).
12. טענת יואב כי שפיר "פשוט נתנו לתובע לעבוד כשידעו שאין כל תכלית כלכלית בעבודתו וכי ממילא לא יהיה מיתוג של הפרויקט. עסקינן בהתנהלות בחוסר תום לב ובאי גילוי עובדות מהותיות" (סעיף 92 לסיכומיו), אין בה ממש. ברור כי שפיר ניסתה בכל דרך להשיא לעצמה רווחים נוספים מהנתיב המהיר. היא סברה שהדבר יתאפשר לה ואולם, הרגולטור מנע מסחור של הפרויקט, בהיותו פרויקט לאומי.
13. גם במכתב של בא כוחו של יואב מיום 6.11.13 (נספח 172 לתצהיר יוסי) העלה יואב דרישות כספיות רבות עבור עבודתו בנתיב המהיר ואולם הוא מעולם לא טען כי סוכם שישולם לו לפי שעות עבודה. התביעה לתשלום בהתאם לשעות עבודה כלל לא נזכרת במכתב ונראה שדרישה זו נולדה לצורך התביעה. מה גם, ששעות העבודה לא הוכחו כדבעי. הן כוללות דרישות לא סבירות בעליל (סעיף 258 לסיכומי שפיר) ולא הוגש כל רישום שעות שנערך "בזמן אמת".
14. לפיכך, יש לדחות את טענות יואב כי מגיע לו כספים עבור עבודתו בפרויקט הנתיב המהיר, למעט הסך של 60,000 ₪ כהחזר הוצאות.