לעומת זאת, המערערות טוענות כי הפיצול נעשה משיקולים כלכליים תוך קבלת ייעוץ משפטי ובשל העובדה ששלמה אביוב לא היה מעוניין להסתכן בלקיחת אשראי הנדרש לפעילות הייצוא.
256. נציגי המערערות אישרו כי התנהלותם לפני ואחרי הפיצול הייתה זהה:
טרם פיצול הפעילות, הזהב נרכש מהספקים ויוצא על ידי המערערת 1, אביוב, ולאחר הפיצול הזהב נרכש על ידי המערערת 2, ש.א.ר.ם, נמכר ממנה ל-אביוב ויוצא על ידי האחרונה.
טרם הפיצול ועד לינואר 2013 שלמה עבד בחברת אביוב והיה אחראי על תחום הספקים (פרוטוקול מתאריך 18.6.2017 עמוד 121 שורות 11-26, עמוד 123 שורה 6) ולאחר הפיצול אביוב רכשה זהב אך ורק מ-ש.א.ר.ם שבבעלות שלמה (נספח 6, הודעה מתאריך 2.7.2013 עמוד 7 שורות 186-187).
257. גם מוציאי החשבוניות העידו כי לא הבחינו בין אביוב ל-ש.א.ר.ם (עדות אלנתן, נספח 93, הודעה מתאריך 2.12.2013 שורות 115-117; עדות אבי גיל, נספח 98, הודעה של אבי גיל מתאריך 3.7.2013 שורות 333-336).
258. בראי התמונה הכוללת, התרשמותי היא כי פיצול הפעילות העסקית של המערערות, הגם שאין בו פגם משפטי, נעדר כל היגיון כלכלי ויש בו בנסיבות העניין להטיל צל על תום ליבן של המערערות.
טענת המשיב כי מטרת הפיצול הייתה להרחיק את החברה היצואנית ממוציאי החשבוניות ומהמסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס, יש לה על מה לסמוך ומתיישבת גם עם מידורן של המערערות בשרשרת אספקת הזהב.
י. סיכום המבחן הסובייקטיבי
259. לא ניתן לומר כי עוסק היה תם-לב, אם היה צריך להתעורר בליבו חשד כי מקור הסחורה אותה רכש אינו לגיטימי או נגוע באי חוקיות, והוא נמנע מלחקור ולבדוק זאת.
עוסק שנמנע מלברר ולחקור את מקור הסחורה שרכש, בנסיבות שהיו מעוררות חשד בליבו של האדם הסביר, פועל בניגוד לחובת תום לב הנדרשת במסגרת החריג הסובייקטיבי.
עוסק כזה ייחשב כמי שהתרשל וכמי שהניח את מעותיו על קרן הצבי.
--- סוף עמוד 66 ---
260. יתירה מכך, עוסק המבקש ליהנות מהחריג הסובייקטיבי לצורך ניכוי מס תשומות על פי חשבוניות שהוצאו שלא כדין נדרש להראות כי נקט בכל האמצעים הסבירים על מנת לוודא את תקינות החשבוניות.
מילים אחרות, אין די בכך שהיה תם-לב ואין די בכך שלא היה שותף לקנוניה להונות את רשויות מע"מ, אלא נדרש כי יוכיח שיזם פעולות אקטיביות ופוזיטיביות על מנת לוודא שלא נפל פסול בחשבוניות אותן הוא מבקש לנכות. רק אז ניתן יהיה להצדיק את הטיית הכף לטובתו באיזון האינטרסים המתחרים על הבכורה, דהיינו, האינטרס של קופת המדינה שלא להיות נפסדת לעומת האינטרס של עוסק כי יותר לו לנכות את המס ששילם בנסיבות בהן נפל קורבן למעשה רמייה, הגם שנקט בכל האמצעים הסבירים שעמדו לרשותו.