ואם תאמר כי המערער הוציא כסוכן החברה מוניטין לשמיכותיה,
הרי זה היה תפקידו כסוכן ועל כך קיבל שכר, ומוניטין אלה כשנרכשו - לתוצרת החברה נרכשו ולא לסוכניה. אשר-על-כן גם דין טענה זו להידחות".
הקניין במוניטין של המוצר הוא של היצרן. המוניטין של המוצר דבק במוצר עצמו. המוצר מזוהה, בדרך כלל, עם היצרן אשר מייצר אותו, ולא עם המפיץ אשר משווק אותו. המפיץ פועל, אמנם, לשם בנייתו של מוניטין זה ולשם טיפוחו. אך בכך בלבד אין כדי להקנות לו את זכות הקניין במוניטין מן הסוג האמור, להבדיל מן המוניטין שלו כסוחר או כסוכן, אשר שייך לו ונשאר
בידו. עניין אחרון זה, היינו המוניטין של המשיבות הראשונה והשנייה כסוכנות וכמפיצות של המוצרים הנ"ל או בדרך כלל (להבדיל מן המוניטין של המוצר), לא הועלה בדיון כעילה נפרדת, וממילא לא התלבנה גם שאלת הפגיעה או אפשרות הפגיעה בו.
כך אף בענייננו. המוצרים הנדונים, עטי פרקר ועטי קרוס, מזוהים בארץ עם יצרניהם. מפיצי העטים בארץ, המשיבות הראשונה והשניה, אמנם פועלים לשם טיפוח המוניטין של המוצרים, אך עובדה זו בלבד אין בה כדי לגרור את הזכות לייחס לעצמם את המוניטין של המוצר.
המסקנה, לפיה הקניין במוניטין של המוצר שייך ליצרן, משמיטה
את הבסיס לטענת המשיבות, לפיה זכאיות הן למנוע יבוא מקביל של המוצר עילה של נטילת קניינן שלא ברשותן; זאת מן הטעם הפשוט, שאין הקניין נטען שייך להן כי אם ליצרן.
(ד) האם היבואן המתחרה עושה שימוש במוניטין שלא ברשות עליו? זהו הנדבך השני בטענת המשיבות, ולפיו היבואן המתחרה נוטל קניין של הזולת שלא ברשותו. השאלה היא, אם כן, האם בפעולותיו של היבואן המתחרה יש משום שימוש במוניטין של המוצר שלא ברשות בעליו, היצרן.
היצרן אינו בעל דין בתיק שלפנינו, ועמדתו אינה ידועה לנו.
אין בידינו נתונים בדבר מבנה המערך השיווקי שלו, מבחינה מעשית
ומשפטית כאחת. עם זאת ניתן לומר, כי התשובה העקרונית לשאלה שהוצגה לעיל היא שלילית, ובהמשך הדברים אביא את טעמיי.
יצרן המוצר בוחר לו את אפיקי השיווק הרצויים לו, דרכם הוא מבקש לשווק את סחורתו. ההחלטה למי למכור את סחורתו היא בידו. עם זאת, לאחר שמכר את סחורתו והעביר לרוכש את זכות הקניין בה, אין הוא יכול, מכוחו של המוניטין, להמשיך ולשלוט על אפיקי ההפצה של הסחורה. הרוכש את הסחורה רוכש אותה יחד עם המוניטין אשר צמוד אליה. סביר, כי המוניטין היווה שיקול ברכישתה של הסחורה. יש להניח כי קיום מוניטין אף בא לידי ביטוי בתמורה הכספית ששילם הרוכש עבור הסחורה. עתה, משרכש את הסחורה, רשאי הרוכש להפיצה הלאה, תוך שהוא נהנה מן המוניטין אשר קיים לסחורה זו. היצרן אינו יכול, מכוחו של המוניטין, לעקוב אחר הנכס שייצר, וכשהוא מוכר אותו הוא נפרד ממנו באופן מוחלט.
אכן, ייתכנו מקרים בהם ירצה היצרן לשלוט על אפיקי השיווק והמכירה של סחורתו. במקרים כאלו הוא עשוי להתנות התניות חוזיות בהסכם ההפצה, המגבילות את המפיץ באשר להמשך הפצתה של הסחורה. כך, הוא יכול, למשל, לקבוע לרוכש הגבלה טריטוריאלית (territorial limitation), לפיה מתחייב המפיץ להימנע מהפצתה של הסחורה מעבר לתחום גיאוגרפי מוגדר.
איננו דנים כאן בהגבלה טריטוריאלית כאמור. על-כן גם אמנע מהבעת דעה באשר לתוקפה
של תניה חוזית בחוזה ההפצה בין יצרן למפיץ, אשר מכילה הגבלה טריטוריאלית כאמור. כך גם לא מתעוררת בענייננו השאלה, אם יכול מפיץ, אשר טוען כי נפגע מהפרתה של הגבלה טריטוריאלית החלה על מפיץ אחר, לתבוע סעד בגין הפרה זו.