פסק דין
1. לפני תביעת התובע לזכויות סוציאליות בגין עבודתו בסיעוד.
רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים
2. התובע הינו אזרח הודו אשר הגיע לישראל לעבוד בסיעוד. בסמוך לחודש מאי 2015, החל התובע את עבודתו עבור נתבע מס' 1, שהינו קשיש כבן 88 שנים, והתגורר בביתו במהלך תקופת העבודה. נתבע מס' 2 הינו בנו של נתבע מס' 1, אשר אף הוא התגורר בביתו של נתבע מס' 1.
3. במהלך חודש יוני 2016 עבר נתבע מס' 1 להתגורר בבית אבות, והעסקתו של התובע הסתיימה.
4. ביום 18.2.2018 התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק במסגרתה העידו התובע ונתבע מס' 2. לאחר הגשת הסיכומים, עבר התיק למתן פסק דין.
יש לציין כי ההתמשכות בהליכים בתיק נבעה מהעובדה כי הנתבעים ביקשו במסגרת ישיבת ההוכחות הראשונה להציג מסמכים נוספים הנוגעים לאופן תשלום השכר לתובע, ובפתח ישיבת ההוכחות השנייה הסתבר כי נתבע מס' 2 אינו יכול להעיד בשל מצבו הבריאותי. רק בישיבת ההוכחות השלישית שנקבעה בתיק נשמעו העדויות.
טענות הצדדים
5. לטענת התובע, יש לראות את נתבע מס' 2 כמעסיקו, במשותף לנתבע מס' 1, כיוון שביצע עבודה עבור נתבע מס' 2 ומאחר ונתבע מס' 2 פיקח על אופן הטיפול באביו ונתן לתובע הוראות באופן שוטף. עוד טוען התובע כי פוטר מעבודתו כאשר עבר נתבע מס' 1 לבית אבות וזאת מבלי ששולמו לו פיצויי הפיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. כמו כן, טוען התובע כי הוא זכאי להפרשי שכר, דמי חגים, שכר בגין עבודה במנוחה שבועית, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה.
6. מנגד, טוענים הנתבעים כי מעסיקו של התובע היה נתבע מס' 1 בלבד, ואילו נתבע מס' 2 רק סייע לאביו בהעסקתו של התובע. עוד טוענים הנתבעים כי התובע לא השלים שנת עבודה אחת, ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים, וכי ניתנה לו הודעה על סיום עבודתו כאשר חזר מחופשת מולדת בהודו. כמו כן, טוענים הנתבעים כי שכרו של התובע שולם לו כדין, לרבות דמי חגים ושכר בגין עבודה במנוחה שבועית, כי ניצל את ימי החופשה בתשלום וכי אינו זכאי להבראה שכן לא עבד שנה מלאה.
דיון והכרעה
זהות המעסיק
7. התובע טוען כאמור כי יש לראות בנתבע מס' 2 כאחראי לזכויותיו של התובע, וזאת משני טעמים: ראשית, התובע ביצע עבודות עבור נתבע מס' 2 באופן אישי, ושנית, נתבע מס' 2 פיקח על עבודתו ונתן לו הוראות כיצד לטפל באביו. מנגד, טוען נתבע מס' 2 כי לא התקיימו בינו לבין התובע יחסי עבודה וכי חלקו היה במתן עזרה כבן משפחה.