44. בהמשך לכך, אף בית משפט זה ציין כי שאלת פרשנותו של חוק המתווכים בהקשר של דרישת הכתב עודנה מחכה להכרעה (ראו למשל: רע"א 6519/09 חסקל נ' אוסדיטשר, פסקאות י"ג-י"ד (26.1.2010)). זאת, לצד שאלות אחרות שהוא עשוי לעורר (למשל, שאלת תחולתו במקרה של עסקת מניות שמבחינה מהותית ניתן לראות בה עסקה בזכויות במקרקעין. ראו: ע"א 5786/15 אזורים נ' חסן, פסקה 16 לפסק דינה של השופטת ע' ברון ופסקאות ב'-ד' לפסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין (3.9.2017)).
45. בענייננו, דומה שנדרשת הכרעה לפחות בחלק מן ההיבטים של השאלות הנוגעות להגמשה של דרישת הכתב הקבועה בחוק המתווכים. הטעם לכך הוא כפול. ראשית, חוזה התיווך שנחתם בין מזרחי למרקוביץ אינו כולל את כל הפרטים הנדרשים שהוצאו לפי חוק המתווכים והתקנות מכוחן.. אם כן, ההכרעה בשאלת חיובה של חברת ל.י.ס בתשלום דמי תיווך (מכוח הקביעה שמרקוביץ פעל בשמה) תלויה באפשרות "להגמיש" את דרישת הכתב במקרים שבהם קיים חוזה בכתב אך זה אינו תואם את כל הדרישות הצורניות בחוק. שנית, עם חברת טביב לא נערך כל חוזה תיווך בכתב, וכך אף לא עם טביב עצמו. על כן, חיובם בדמי תיווך במקרה זה יכול להיות מבוסס רק על גישה המכירה באפשרות לחרוג מדרישת הכתב במצבים מסוימים. בנסיבות העניין, בית המשפט המחוזי ביסס למעשה את חיובה של חברת ל.י.ס. על הגישה המאפשרת חיוב בדמי תיווך גם כאשר חסרים בחוזה בכתב פרטים מסוימים. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי נמנע מלחייב בדמי תיווך את חברת טביב שעמה לא היה כל חוזה כתוב.
היישום הראוי של דרישת הכתב לפי חוק המתווכים
46. חוזה תיווך בכתב שחסרים בו פרטים – בפתח הדברים, אדרש לשאלה הנוגעת לאפשרות להכיר בתשלום דמי תיווך גם כאשר בחוזה התיווך חסרו חלק מהפרטים הנדרשים לפי הדין. בעיקרו של דבר, אני סבורה שבהקשר זה יש לאמץ – אם כי בזהירות הראויה – את הגישה אשר מאפשרת הגמשה של דרישת הכתב בחוזי תיווך במקרים מסוימים ובהתאם לכך, השלמה של פרטים חסרים. כאמור, תכליותיו הצרכניות של חוק המתווכים צריכות לעמוד לנגד עינינו. לכן, רק במצבים שבהם הפרטים החסרים בכתב לא היו כרוכים בחוסר ודאות באשר לזיהויו של החייב, לזיהויו של הנכס ולשיעורם של דמי התיווך אפשר לשקול השלמה עם חסרונם. במצב דברים זה, וכאשר ניכר כי הרוכש מבקש להיתלות בחסרים מסוימים בחוזה התיווך בחוסר תום לב, אין מקום לעמוד על דרישת הכתב בהיבט זה באופן דווקני.