5. אדגיש כי הבחירה לנקוט קו נוקשה זה אינה ייחודית למדינת קליפורניה. למעשה, במרבית המדינות שבהן נוהגת הוראה חוקית דומה, נרתעו בתי המשפט מריכוך דרישת הכתב ומסיוגה בדרך של חקיקה שיפוטית, בהדגישם את החשש שיהיה בכך כדי לעקר את תכלית החקיקה, שעניינה בהגנה על ציבור הצרכנים מפני התקשרות כפויה בחוזי תיווך (ראו דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך ב 747, ה"ש 86 (מהדורה שלישית, 2017)).
זאת ועוד, יצוין כי לפני שנים אחדות אף נקבעה הוראה ברוח זו ב-Restatement בנושא דיני השבה ועשיית עושר (Restatement (Third) of Restitution and Unjust Enrichment (2011)). קובץ זה, פרי עטו של פאנל מומחים מטעם הארגון American Law Institute הכולל שופטים, אקדמאים ועורכי דין – מבקש להציג ולבאר את הדין הנוהג בשדה משפטי מסוים בערכאות השיפוטיות השונות בארצות הברית (לתיאור כללי של הפרויקט ראו: THE AMERICAN LAW INSTITUTE, CAPTURING THE VOICE OF THE AMERICAN LAW INSTITUTE: A HANDBOOK FOR ALI REPORTERS AND THOSE WHO REVIEW THEIR WORK 4-11 (rev. ed. 2015); לתיאור קורותיהם של הקבצים בנושא דיני השבה ועשיית עושר ראו: Andrew Kull, Three Restatements of Restitution, 68 WASH. & LEE L. REV. 867 (2011)). על פי ההוראה הרלוונטית לענייננו, יש לשלול את עילת התביעה של צד לחוזה בלתי אכיף אשר ביצע את חלקו בו, בנסיבות שבהן יהיה בתביעה זו משום הפרת המדיניות המשפטית שבגינה לא ניתן לאכוף את החוזה (ראו Restatement (Third) of Restitution and Unjust Enrichment § 31(2) (2011), וכן עיינו בפרט בהערה h ובהמחשה מס' 16 שם, העוסקות בדרישת הכתב בחוזי תיווך במקרקעין).
6. להשקפתי, ניתן להסתייע בהלכה מושרשת ורווחת זו במדינות ארצות הברית לטובת פרשנות חוק המתווכים הישראלי ויישומו, שהרי אף בבסיסו מצויה תכלית דומה בטיבה, המבקשת להגן על צרכן שירותי התיווך. ראוי להזכיר, בהקשר זה, כי ברקע חקיקת חוק המתווכים ניצב גל העלייה מברית המועצות בראשית שנות ה-90. למרבה הצער, הביא עמו גל זה ריבוי מקרים שבהם נוצלה תמימותם וחוסר בקיאותם של העולים החדשים, אשר נזקקו, מטבע הדברים, לאתר נכסי נדל"ן ולהתקשר בעסקאות לשם שכירתם או רכישתם. כתוצאה מכך, מצאו עצמם אלה כבולים בחוזי תיווך ומחויבים בעמלות, לעיתים בלא הסכמתם מדעת, באופן המרע עמם ומקפח את זכויותיהם (ראו דברי ההסבר להצעת חוק מתווכים במקרקעין, התשנ"ב-1992, ה"ח 388, 388; ראו גם פרוטוקול ישיבה מס' 398 של הכנסת ה-12, 195 (17.3.1992)).