כדי לבחון את שאלת הסיכון המאפיין את עסקאות המטבעות נושא השירות השני, יש להידרש לסוגי הסיכון השונים שסוחר עשוי להיות חשוף אליהם, תוך ניסיון לאתר את הסיכונים המיוחדים המאפיינים מכשירים פיננסיים. אלה הם הסיכונים שדרישות החוק נועדו להתמודד איתם.
אלמנט המינוף
33. ביצוע עסקאות באמצעות מינוף עשוי להגביר באופן משמעותי את הסיכונים שהלקוח חשוף אליהם (ובה בעת מגדיל את האפשרות לרווח גבוה). מצד אחד - בעסקה כגון רכישה של נייר ערך המתבצעת ללא מינוף, קיימת הלימה בין שינוי השער לבין התשואה של הרוכש. כך, אם ערכו של נייר הערך עולה ב-10% ומיד לאחר מכן מוכר הרוכש את נייר הערך, ייהנה הרוכש מתשואה של 10%. באופן דומה, גם הסיכון אליו חשוף הלקוח הוא מקביל – סיכון של ירידה בשוויו של נייר הערך, שישנה הלימה בינה לבין ההפסד האפשרי של הלקוח.
כפי שהובהר לעיל, כאשר מדובר במכשיר פיננסי כמו חוזה הפרשים (מכשיר פיננסי שנסחר בזירות סוחר, שאין מחלוקת על הגדרתו ככזה), הלקוח אינו רוכש את המטבע עצמו, אלא הוא רוכש את הסיכוי ששער המטבע יעלה או יירד. במקרים מסוימים מאפשר חוזה ההפרשים גם מסחר באמצעות מינוף באופן המגביר את הסיכון אליו הלקוח נחשף.
34. נדגים את הדברים: לקוח רוכש חוזה הפרשים בין שערי החליפין של הדולר מול השקל (דולר-שקל), מתוך ציפייה כי ערכו של הדולר יעלה. נניח שיחס המינוף הוא 1ל-100. במצב כזה, יכול הלקוח לסחור בהיקף של 100,000 דולר באמצעות השקעה של 1,000 דולר בלבד. יחס המינוף מוביל לכך שכל עלייה של הדולר ב-1% תזכה את הלקוח בתשואה של 100%. לכן, כאשר נעשה שימוש במינוף, הלקוח יכול לסחור בהיקפי מסחר גבוהים יחסית לסכום שהוא השקיע. במקרים כאלה עשוי הלקוח ליהנות מתשואות משמעותיות גם כאשר העלייה בערך המטבע היא מינורית. מהצד השני, כל ירידה ב-1% של הדולר תוביל להפסד של 100%. מכאן, שגם הסיכויים וגם הסיכונים גבוהים יותר לעומת מסחר ללא מינוף. בחוזה כזה זכאי הלקוח למשוך את ערכו של השינוי שנוצר בשערי החליפין של המטבע (1,000 דולר) ולא את סך ערך המטבעות עצמם (101,000 אלף דולר).
לאור הסיכון המיוחד הטמון בעסקאות ממונפות, הקדיש המחוקק פרק שלם בתקנות זירות סוחר לנושא המינוף (פרק ג'). בפרק זה מצוינות רמות המינוף בהן מוגבלות זירות הסוחר כתלות באופי המכשירים הנסחרים וברמת הסיכון הכרוכה בהם.
על פי עמדתה של הרשות (בס' 115 לתשובתה), קיומו של מינוף אינו רכיב הכרחי בהגדרת מוצר מסוים כ"מכשיר פיננסי", וייתכנו מכשירים אשר יסווגו כמכשיר פיננסי גם בהיעדר אלמנט המינוף (כפי שייתכנו גם עסקאות ממונפות שאינן מכשיר פיננסי). יחד עם זאת, גם לגישת הרשות, קיומו של מינוף מהווה אינדיקציה לכך שאין מדובר במסחר בנכס הבסיס אלא בהסכם פיננסי בין הצדדים. הרשות אף סבורה כי קיומו של מינוף מעיד על מורכבות המכשיר ועל כוח המשיכה המסחרי שלו (שכן הוא מאפשר מסחר בסכומים גבוהים גם למי שאין להם הון עצמי גבוה).