ההיגיון המסחרי מאחורי העסקה
51. אחת הדרכים לבחינת עסקת המטבעות נושא השירות השני לצורך סיווגה האפשרי כמכשיר פיננסי, היא בחינה כוללת של העסקה, לאור המטרה הסבירה המאפיינת את מי שמתקשר בה. אם מדובר בעסקה שנועדה לאפשר ללקוחות "להמר" על שווים של מטבעות זרים בעתיד, הרי חרף הכסות המשפטית של העסקה שהיא שונה מעסקה "קלאסית" של חוזה הפרשים או מכשיר נגזר – יש מקום לסווג את המכשיר נושא השירות השני כמכשיר פיננסי. לכן, יש מקום לבחון, לאור המאפיינים הספציפיים של השירות השני, מיהם הלקוחות שעשויים לעשות שימוש במכשיר זה ולאילו מטרות.
52. עסקאות במטבע זר יכולות להיות מבוצעות למטרות שונות. כך, עסקת המרה "פשוטה" של רכישת מטבע אחד באמצעות מטבע אחר, נעשית בדרך-כלל כדי לעשות שימוש במטבע הנרכש. עסקאות כאלה עשויות להתבצע גם לאור ציפייה של הרוכש שערך המטבע אותו הוא רכש יעלה יותר מערכו של המטבע באמצעותו הוא רכש אותו.
מנגד, בחוזה הפרשים שנכס הבסיס בו הוא מטבעות, התועלת אותה מפיק הלקוח מהעסקה אינה טמונה בהחזקה במטבע ובאפשרות השימוש בו, שכן הלקוח אינו מחזיק במטבע בשום שלב, ואינו יכול לכן לעשות בו שימוש. התועלת שמפיק הלקוח בחוזה כזה נובעת כולה מהציפייה כי ערכו של המטבע ישתנה.
בהתייחס לשירות השני, טענה הרשות כי ההיגיון המסחרי היחיד שעשוי להנחות לקוח לעשות שימוש בשירות זה הוא הרצון להמר על ערכם של המטבעות. לגישת הרשות, לקוחות העושים שימוש בשירות השני, מבצעים עסקאות המרה במטבעות על ידי שימוש ביתרות חובה וזכות. למעשה הם אינם מעוניינים למשוך את המטבעות לאחר ביצוע העסקה אלא רק ליהנות מהפרשי השערים. מכאן שהתכלית האמיתית של עסקאות מהסוג הזה אינה המרה של מטבעות אלא ביצוע הסכמים נגזרים.
53. עיון במכלול המאפיינים של השירות השני מביא למסקנה כי הוא אכן אינו מיועד מעצם טיבו למי שמבקש לרכוש מטבע זר בעסקת המרה פשוטה. ללקוח כזה אין בדרך כלל אינטרס לקבל הלוואה מהעותרת במטבע שאינו ברשותו כדי לרכוש את המטבע אותו הוא מבקש לרכוש. ה"כניסה" של המטבע השלישי לעסקה ויצירת יתרת החובה במטבע זה מול יתרת הזכות במטבע הנרכש (שגם מגדילה כזכור את הסיכון אליו חשוף הלקוח – כפי שהובהר בס' 37-38 לעיל), מעידה על אפשרות ממשית שההיגיון מאחורי השירות השני הוא אכן ההיגיון לו טוענת הרשות – קרי "הימור" על שווי המטבעות השני והשלישי.
54. לגישתה של העותרת ישנו היגיון מסחרי אחר לשירות השני, שאינו בהכרח רצונו של הלקוח להמר על הפרשי שערים בין מטבעות שונים. העותרת הדגימה זאת במקרה הבא – לקוח מעוניין לרכוש דולרים כדי לעשות בהם שימוש מסוים. ברשותו יתרת זכות באירו. שיעור הריבית של האירו הוא גבוה במיוחד, בעוד ששיעור הריבית על הפרנק השוויצרי הוא שלילי. בהינתן נתונים אלה, יש ללקוח אינטרס ברור לשמור על יתרת הזכות באירו ולא להיכנס ליתרת זכות בפרנק השוויצרי. במקרה כזה יש אם כן ללקוח אינטרס להיכנס ליתרת חובה בפרנק השוויצרי במקום באירו על מנת לרכוש דולרים.