קיומן של שתי היתרות הללו זו לצד זו, כיתרות פתוחות, מעידה על כוונה של הלקוחות "להמר" על הפרשי השווי בין שני המטבעות, הימור שהופך את השירות השני לדומה מבחינת ההיגיון העסקי בו לחוזה הפרשים במטבעות. זאת משום שבנסיבות שתוארו, הלקוח אינו מעוניין לקבל את המטבע שרכש לידיו, אלא הוא מעוניין להיבנות מעליית שער גבוהה יותר במטבע אחד לעומת השער של המטבע האחר.
חשש לניגוד עניינים בין העותרת לבין הלקוחות – האם העותרת סוחרת לחשבונה העצמי?
58. חשש לניגוד עניינים של העותרת במסגרת עסקאות המטבעות, עשוי אף הוא לחזק את הסיכון המחייב פיקוח על פעילותה, סיכון שאף בו יש כדי לתמוך במסקנה הפרשנית לה טוענת הרשות. חשש כזה קיים בזירות סוחר המהוות את הצד הנגדי לעסקאות של לקוחותיהן, באופן היוצר להן אינטרס מובהק בהפסדי לקוחותיהם. העותרת טענה כי היא אינה מהווה "צד נגדי" לעסקאות המטבעות שלקוחותיה מבצעים, ואין לה לכן כל עניין בהפסדים או ברווחים של לקוחותיה בעסקאות אלה. לשיטתה של העותרת, היא משמשת כמתווכת בעסקאות אלה, ולא ניתן משום כך לקבוע כי היא סוחרת לחשבונה העצמי.
כפי שהובהר לעיל, עסקאות המטבעות מתבצעות כך שהעותרת מלווה ללקוח מטבע באמצעותו הוא רוכש מטבע אחר. העותרת לא הוכיחה כי המטבע שהלקוח ביקש לרכוש אכן נרכש על ידיה בפועל, כאשר כפי שצוין (בס' 49-50 לעיל), מאחר שהעותרת מחשבת את יתרות ההון שלה בהתאם לשווי הכולל של מטבעות בזכות ובחובה של כלל לקוחותיה, הרי שבדרך-כלל היא אינה רוכשת את המטבעות נושא העסקאות כלל. לאחר ביצוע העסקה, נוצרות ללקוח יתרות זכות וחובה כלפי העותרת - יתרת זכות המהווה התחייבות של העותרת כלפיו ויתרת חובה המהווה התחייבות שלו כלפי העותרת.
59. העולה מהאמור לעיל הוא כי העותרת איננה מתווכת בלבד, אלא ישנו קשר ישיר ביחס לעסקאות בינה לבין הלקוחות, הכרוך ביתרות הזכות והחובה שלהם כלפיה. כך, כאשר הלקוח נושא הדוגמה שלעיל רוכש מטבעות אירו כנגד דולרים שלווה מהעותרת – הרי אם הוא בוחר שלא למשוך את היתרה שרכש באופן מיידי, מהווה יתרת הזכות של המטבעות שהוא רכש (אירו) התחייבות של העותרת כלפיו (להעביר לו את כמות האירו שנרכשה על ידיו במועד בו הוא ידרוש זאת). מנגד, הלקוח חייב לעותרת את הסכום שאותו לווה ממנה. בדוגמא שלעיל מדובר בחוב בדולרים.
כל עוד ההתחייבויות הללו לא נפרעו (וכפי שהובהר לעיל, במסגרת תנאי החוזה בין הלקוח לבין העותרת לא נקבע מועד לפירעונן), האינטרס של העותרת הוא כי יתרת החוב של הלקוח תגדל ויתרת הזכות שלו תקטן. גם אם לעותרת אין אפשרות להשפיע בשלב זה על מצב הדברים (על התנודות בשערי האירו והדולר), נוצר מצב שבו הפסדיהם של לקוחותיה (הגידול ביתרות החובה או הקיטון ביתרות הזכות שברשותם) מניבים לה רווחים ולהפך. העותרת אינה אדישה אם כן לעסקאות של לקוחותיה ולתוצאותיהן, כפי שטענה, ויש לה אינטרסים שעשויים להיות מנוגדים לאלה של הלקוחות. גם עובדה זו מחזקת כאמור את עמדתה הפרשנית של הרשות.