לשיטת העותרת, הדוגמאות הללו ממחישות בצורה מיטבית את העובדה שאין ממש בעמדת הרשות לפיה ללקוח יש רק זכות אובליגטורית במטבע הנרכש, ואין ממש בעמדתה לפיה העסקאות נרשמות רק לכאורה בחשבון הלקוח – רישום טכני חשבונאי שאינו מקנה בעלות. מהעסקאות שבוצעו בפועל על ידי מר Chait עולה כי אלה אינם פני הדברים, שכן ממועד סיום העסקה יכול הלקוח למשוך בפועל את המטבע אותו רכש ולעשות בו שימוש בפועל לרכישת נכסים באמצעותו. העותרת מדגישה כי ממועד סיום העסקה, הקשר בין המטבע שנרכש (המופיע ביתרת הזכות) לבין המטבע שבו ניתנה ההלוואה (המופיע ביתרת חובה) נותק, והלקוח יכול לעשות במטבע שנרכש שימוש עצמאי, נפרד ובלתי-תלוי.
13. העותרת התייחסה גם לטענה נוספת של הרשות לפיה העובדה שכאשר הלקוחות אינם מושכים את יתרות הזכות בחשבונם אצל העותרת – יש להם כלפיה זכות אובליגטורית ביתרות אלה, מעידה על כך כי מדובר בהסכם שערכו נגזר ממטבעות. העותרת כפרה גם בטענה זו. היא ציינה קודם כל כי אין לה כל אחיזה בלשון סעיף 44יב(4) לחוק; שנית, הזכות האובליגטורית של הלקוחות היא הזכות לקבל את ערך המטבעות עצמם, וזאת בשונה מ"הסכם נגזר", בו הזכות האובליגטורית היא הזכות לקבל את ערך ההפרש ולא את ערך המטבעות עצמם. שלישית, אם תתקבל עמדת הרשות בהקשר זה, התוצאה תהיה כי כל יתרת זכות במוסד פיננסי שלא נמשכה על ידי הלקוח ונרשמה כהתחייבות אובליגטורית בספרי המוסד, תיחשב ל"מכשיר פיננסי".
בנוסף הדגישה העותרת כי לא ניתן לקבל את טענת הרשות שלפיה המטרה שלשמה מבוצעות עסקאות המטבעות מעידה על כך כי מדובר במכשיר פיננסי. העותרת הדגישה כי היא אינה יודעת ואינה יכולה לדעת מהי מטרתם של הלקוחות המבצעים את העסקאות. גם בלשון החוק אין כל התייחסות לכך שהמטרה לשמה נעשית העסקה משפיעה על אופן סיווגה.
14. העותרת הוסיפה וטענה כי מאפיין מרכזי של "זירת סוחר" הוא פעולה לחשבונה העצמי. ואולם העותרת עצמה אינה פועלת באופן מהותי לחשבונה העצמי. העותרת כפרה בהקשר זה בטענת הרשות לפיה היא "צד נגדי" לעסקאות המטבע. לגישת העותרת היא מבצעת עסקת תיווך בין רוכשים ומוכרים, ואין לה כל אינטרס בשאלה האם הלקוח מרוויח או מפסיד. בשל כך, לא מתקיים אחד מהיסודות המרכזיים והמגדירים לפעולה של "זירות סוחר".
טענות הרשות
15. לטענת הרשות, ההסכם בין העותרת לבין לקוחותיה במסגרת השירות השני הוא הסכם שערכו נגזר מערך המטבעות שבהם מתבצע המסחר. במסגרת ההסכם הזה, לא מוקנים ללקוח המטבעות עצמם, כי אם זכות אובליגטורית לקבל את שווי המטבעות. כמו כן, אין מדובר בעסקת מכר פשוטה שבמסגרתה הלקוח מספק את המטבע אותו הוא מוכר ובתמורה הוא מקבל את המטבע אותו הוא רוכש. למעשה מדובר בעסקה מורכבת שבמסגרתה רוכש הלקוח מטבע ומממן את הרכישה באמצעות הלוואה אותה הוא מקבל מהעותרת. לשיטת הרשות, מאפייני העסקה מעידים על כך כי מדובר בעסקה פיננסית מובהקת הנכללת בהגדרה של "מכשיר פיננסי".