זאת ועוד, הרשות טענה כי בחינת מאפייני השירות השני מעלה כי הוא אינו שונה באופן מהותי ממכשירים פיננסים אחרים. ההבדל היחיד שהוסיפה העותרת הוא אלמנט שולי המעניק ללקוח את האפשרות התיאורטית למשוך, אם יבחר בכך, את נכס הבסיס (המטבע). לשיטת הרשות, השינוי השולי הזה אינו משנה את מהותו של השירות כמכשיר פיננסי, ואף מעלה את האפשרות כי מדובר בניסיון מלאכותי שנועד רק כדי שהשירות לא ייכלל תחת ההגדרה של "מכשיר פיננסי".
16. הרשות התייחסה להחלטתה בעניין אם.אפ.אקס (שניתנה ביום 26.10.2015, ותכונה להלן: "עניין אם.אפ.אקס"), החלטה אליה הפנתה העותרת, ושנקבע בה כי עסקאות Spot במטבע חוץ אינן עונות להגדרת "מכשיר פיננסי" בהתקיים מספר תנאים. הרשות סבורה כי העותרת פירשה בצורה שגויה את ההחלטה הנ"ל ביחס להגדרת עסקאות מטבעות כ"מכשיר פיננסי".
ראשית, התנאי של השלמת העסקה בשני ימי עסקים לא נועד כדי לקבוע הגדרה טכנית המוציאה באופן אוטומטי את כל מי שמקיים תנאי זה מגדרי החוק. לגישת הרשות, התנאי מתאר את הנסיבות הקונקרטיות שתוארו בפני הרשות בענין אם.אפ.אקס. המבחן אינו מייתר בחינה מהותית של אופי השירות השני בכללותו.
שנית, טענת העותרת היתה כי עמדת הרשות בעניין אם.אפ.אקס. מעידה על כך שאין מניעה מבחינתה כי הלקוח ישאיר את המטבע הנרכש בחשבונו ללא מגבלת זמן, וללא צורך לרכוש נייר-ערך אחר בסכום שנרכש. הרשות הבהירה כי אלה אינם פני הדברים, שכן אם.אפ.אקס לא הציגה מצג שלפיו הלקוחות רשאים להשאיר את המטבעות בחשבונם לתקופה בלתי מוגבלת, והיא אף אסרה על הלקוח להשאיר את המטבע בחשבונו ללא הגבלת זמן.
שלישית, הרשות חזרה והדגישה כי בשונה מעניין אם.אפ.אקס, העותרת אינה מקיימת את התנאי הבסיסי של העברה בעין בתוך שני ימי עסקים. זאת מאחר שכעבור שני ימי עסקים מתבצע רק אקט רישומי בספרי העותרת ונרשמות יתרת חובה ויתרת זכות בחשבון הלקוח. אולם מימוש יתרת הזכות אינו מלווה במשיכה פיזית של הלקוח או בשימוש אחר במטבע לצורך רכישה של מוצרים, והיתרה יכולה להוסיף להתקיים ללא הגבלת זמן. כמו כן, אין מגבלת זמן שבמסגרתה צריך הלקוח "לסגור" את יתרת החובה הרשומה לחובתו במטבע הזר (ההלוואה שנטל).
17. עוד טענה הרשות כי קיים הבדל מהותי בין מאפייני פעילותה של העותרת בניירות-ערך (שאינה "מכשיר פיננסי") לבין המאפיינים של עסקאות המטבעות שלה. הבדל זה ממחיש כי פעילותה של העותרת בעסקאות המטבעות עולה כדי "מכשיר פיננסי". מבירור עם העותרת עולה כי במסגרת שירות המסחר בניירות-ערך אותו היא מציעה ללקוחותיה, ניירות-הערך הנרכשים בעסקאות ממונפות מוחזקים בעבור הלקוחות בחשבון ייעודי המשועבד לטובת החברה הרוכשת. הרשות מדגישה כי במקרים כאלה אין ספק כי הלקוח הוא הבעלים של ניירות-הערך. מנגד, בעסקאות המטבעות נושא השירות השני המצב הוא שונה. בעסקאות אלה, העותרת אינה מחויבת לרכוש בפועל את המטבעות שהיא רושמת לזכות לקוחותיה ולהחזיקם בחשבון ייעודי.