11. העותרת הדגימה את טענתה באמצעות עסקאות אמת שבוצעו על ידי מר Chait. הדוגמה הראשונה נגעה ללקוח בעל יתרת זכות בגובה של 30,000 פרנק שוויצרי. הלקוח זכאי לבצע פעולות שונות תוך שימוש בסכום זה שהוא בבעלותו. הוא יכול למשל לרכוש 5,000 אירו בתמורה ל-5,000 פרנק שוויצרי הנמצאים ברשותו [ההנחה לצורכי ההדגמה היא כי שערי כל המטבעות הם זהים; בפועל כפי שעולה מהנספחים לסיכומים – השערים שונים במקצת]. בסיום העסקה יעמדו לרשותו יתרות זכות של 5,000 אירו ו-25,000 פרנק שוויצרי. מדובר ביתרות זכות לכל דבר ובעסקה בנכס הבסיס ולא בהסכם שערכו נגזר מנכס הבסיס. לכן, עסקה כזו אינה "מכשיר פיננסי" (עסקה כזו היא עסקת המרה פשוטה במסגרת השירות הראשון, ואין חולק כי אין מדובר במכשיר פיננסי).
ואולם – כפי שניתן לראות מהעסקאות שביצע מר Chait, הלקוח רשאי לבצע בהמשך פעולה נוספת מסוג אחר, תוך יצירת יתרת חובה (על ידי קבלת הלוואה מהעותרת) אשר אינה עולה על יתרת הזכות שברשותו, כדי לרכוש מטבע אחר. כך למשל יכול הלקוח, בהמשך לפעולה הקודמת, לרכוש 4,000 ליש"ט בתמורה ל-4,000 דולר (אשר אינם נמצאים ברשותו ולכן יירשמו כיתרת חובה שכן נלקחו כהלוואה מהעותרת). בסיום העסקה יש בחשבונו של הלקוח יתרות זכות בסך 25,000 פרנק שוויצרי, 5,000 אירו ו-4,000 ליש"ט, לצד יתרת חובה בסך 4,000 דולר. לשיטת העותרת, יתרת החובה במקרה זו היא יתרה ממשית לכל דבר ועניין, יתרה שהלקוח יוכל לפרוע אותה באמצעי תשלום אחר. פעולות כאלה אינן אפשריות כאשר מדובר בחוזי הפרשים ובהסכמים נגזרים. מכאן שגם עסקה זו היא עסקת Spot בנכסי הבסיס עצמם, והיא איננה מכשיר פיננסי.
12. העותרת התייחסה בסיכומיה לטענת הרשות לפיה עסקאות המטבעות מכוח השירות השני מקנות ללקוח רק זכויות אובליגטוריות ולא זכויות במטבעות עצמם. לטענתה של הרשות (אליה התייחסה העותרת), יתרות הזכות מהוות התחייבות של העותרת כלפי הלקוח בעוד שיתרות חובה מהוות התחייבות של הלקוח כלפי העותרת, ומכאן שאין מדובר במסחר בנכסי הבסיס עצמם, כך שעסקאות כאלה דומות יותר להסכם נגזר מאשר לעסקת Spot.
העותרת כפרה בטענה זו. לגישתה, עם סיום ביצועה של "עסקת מטבעות" מסוג העסקאות של השירות השני, רשאי הלקוח למשוך את מלוא יתרת הזכות שברשותו באופן מיידי ולהשתמש בה כרצונו. הלקוח זכאי למטבע עצמו (נכס הבסיס), וזאת בשונה מהסכמים נגזרים בהם הוא זכאי רק להפרש בין ערך הנכסים. העובדה שהלקוח יכול למשוך את יתרת הזכות שנוצרה לו מעסקה בה ניתן לו השירות השני הלכה למעשה נלמדת אף היא מהעסקאות שביצע מר Chait, אשר משך לחשבון הבנק שלו סך של 3,000 ליש"ט מחשבונו אצל העותרת (אשר נרכשו כאמור תוך שימוש בכניסה ליתרת חובה בדולר) ואף רכש מניות באמצעות הסכומים שהיו לו ביתרת זכות אצל העותרת.