--- סוף עמוד 14 ---
הדירקטוריון עצמה מיום 16.3.2015 התייחס המבקש לחוב של עבאדה דוידס, ולא של המשיב.
המבקש אישר, כי התייחס לכספי ההלוואה כחוב של עבאדה דוידס (ראו סעיף 29 לתצהיר המבקש ועמ' 6 לפרוטוקול ש' 6), אלא שלשיטתו הדבר נבע מהרישום המטעה בספרי החברה. אין בידי לקבל טיעון זה, אשר הובא ללא כל ביסוס, ועל פניו, עומד בסתירה להצהרותיו של המבקש עצמו לפיהן "כל המידע הפיננסי הנוגע לחברה, הכנסותיה והוצאותיה, מצוי בידי החשב ומנהל הכספים וזמין ונגיש לצדדים" (ראו מכתב המבקש מיום 20.9.2016, צורף כנספח ג' לתגובת המשיב). נראה כי ניסיון המבקש לייחס את החוב למשיב נובע ממניעים פסולים, ועל כך יורחב בהמשך. מכל מקום, המקרה דנן אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים הרמת מסך ההתאגדות, תוך סטייה מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
43. מכל האמור לעיל עולה כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח קיומה של עילת תביעה לכאורה של החברה, ודי בכך לדחות את הבקשה לאישור תביעה נגזרת. אולם מצאתי לנכון להתייחס גם לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 198 לחוק החברות.
תום לבו של המבקש
44. חובת תום הלב, לעניין אישור בקשה לתביעה נגזרת, מקבילה לדרישת תום הלב שנקבעה בפסיקה ולפיה בעלי הדין מחויבים לפעול באופן הוגן והגון. ניסוח דרישת תום הלב בסעיף 198 לחוק החברות נעשה על דרך השלילה, "התובע אינו פועל בחוסר תום לב", והדבר מלמד על כך שמי שטוען להיעדרו של תום לב צריך להביא לפני בית המשפט ראיות, לפחות לכאורה, הפוגמות בתום לבו של התובע, ואז יהיה על התובע להוכיח לבית המשפט כי אין הוא פועל בחוסר תום לב.
45. במקרה הנדון סבורני כי יש בעיתוי ההליכים המשפטיים בכדי להצביע על חוסר תום ליבו של המבקש, כפי שיפורט להלן. ההלוואה בגינה הוגשה הבקשה לאישור תביעה נגזרת בוצעה החל משנת 1999, בעוד שהבקשה דנן, כמו גם כתב התביעה, הוגשו בתאריך 24.1.2017.
46. המבקש מתאר בבקשתו כי בעקבות סכסוך שפרץ בין הצדדים בשנת 2013, על רקע צוואת המנוחה, החל המבקש לבדוק את ספרי חברה, ורק בשלב זה גילה את דבר ההלוואה. מנגד, המשיב טוען כי כל העובדות שפורטו בבקשה היו בידיעת המבקש מזה שנים, אך הוא נמנע מלנקוט כל פעולה בנדון.
--- סוף עמוד 15 ---
47. מהנתונים שהונחו בפני בית המשפט עולה כי טענת המשיב מבוססת יותר, וכי בחירת המבקש להגיש את הבקשה בעיתוי בו הוגשה נבעה ממניעים אישיים.