32. בהתאם לסעיף 341 לפקודת החברות, התובעת היתה רשאית לפנות לבית המשפט ולבקש כי פירוק החברה מרצון יהפוך לפירוק בידי בית המשפט. כמו כן, בהתאם לסעיף 367 לפקודה, התובעת היתה רשאית לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול חיסול החברה, וזאת תוך שנתיים ימים ממועד החיסול.
באשר לטענה ולפיה היה על התובעת לבקש להפוך את הפירוק מרצון לפירוק על ידי בית המשפט, הרי, בדיוק מאותם טעמים כמפורט בסעיף 31 לעיל, לתובעת לא הייתה כל סיבה מוצדקת לפנות לבית המשפט בבקשה כאמור.
יתרה מכך, הנתבעים לא טענו, מקל וחומר לא הוכיחו, מהי עלות וסיכויי הבקשה להפוך את פירוק החברה מרצון לפירוק בידי בית המשפט, או לבטל את חיסול החברה, לו הגישה התובעת לבית המשפט אחת מאותן בקשות. ודוק, שיקולים אלה רלוונטים ביותר על מנת לקבוע האם "נכון וצודק" בנסיבות העניין להטיל אשם תורם על התובעת, הם הם המבחנים אשר נקבעו בסעיף 68(א) לפקודת הנזיקין כמצוטט לעיל.
בנסיבות העניין, אף טענת הנתבעים בנדון נדחית בזאת.
33. לאור פרק הזמן שעבר בין מועד מתן פסק הדין ועד להגשת תביעה דנן, כחמש שנים, טענו נתבעים 1-3 כי התביעה מוגשת בשיהוי.
בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת כי טענת השיהוי תתקבל, יש להוכיח כי התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, כי במשך הזמן הנתבע שינה את מצבו לרעה או כי השיהוי בהגשת התביעה היה בחוסר תום לב, אף כי יודגש כי עצם ההשתהות בהגשת התביעה לא מהווה, כשלעצמו, שיהוי במובן המשפטי של המונח (ר' ע"א 55/84 החברה לשיכון עממי בע"מ נ' מימון ואח', פ"ד מ(2) 802, 810 וכן ע"א 6805/09 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 446). נטל הוכחת טענת השיהוי מוטל על הנתבע (ר' ע"א 5634/90 פינטו נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מז(4) 846 וכן ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' חסן, פ"ד מז(5) 1).
במקרה דנן, נתבעים 1-3 לא טענו, מקל וחומר לא הוכיחו, כאילו התובעת זנחה את תביעתה בשל ההשתהות בהגשת התביעה או כי מי מהם שינה את מצבו לרעה. בנסיבות העניין, מאחר ובהתאם להלכה הפסוקה, כמפורט לעיל, עצם ההשתהות בהגשת התביעה אינו טעם מוצדק לקבלת טענת השיהוי בפן המשפטי, הרי הטענה נדחית.
34. הנתבעים טענו, ובצדק, כי ב"כ התובעת הפנה בסיכומיו להחלטה שניתנה בתיק פש"ר (ת"א) 2399/06 בודנשטיין ואח' נ' דרורי איחוד והשקעות בע"מ ואח' (פורסם בנבו), וציטט מתוכה פסקה המתארת טענות מי מבעלי הדין תוך הצגתה כקביעה של בית המשפט. דא עקא, לאחר הגשת סיכומי הנתבעים הודיע התובע כי בנדון נפלה טעות לא מכוונת עליה הוא מתנצל. בנסיבות העניין, מתייתר הצורך להוסיף ולהתייחס לעניין זה.
35. כאמור, בהתאם לפסק הדין חוייבה החברה לשלם לתובעת סך של 66,915 ₪ ליום 10.03.06 ובנוסף לכך הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,945 ₪ ליום מתן פסק הדין בתוספת הפרשי הצמדה וריבת כחוק עד לתשלום המלא בפועל. סכומים אלה משוערכים להיום מגיעים לסך של 114,943 ש''ח (ולא הסכום המצויין בכתב התביעה), הוא הוא הסכום בו יחוייבו הנתבעים ביחד ולחוד.