כמפורט לעיל בהרחבה, התובעת לא פוטרה עקב טיפולי הפוריות, אלא עקב צמצומים בחברה, שהביאו אותה למסקנה כי יש להעסיק עובד/ת אחת/ת שיעסקו גם בהנהלת חשבונות, תחת העסקת מנהלת משרד וכן שכירת שירותי הנהלת חשבונות חיצוניים. עם זאת, בפיטורי התובעת נפל פגם, מאחר שהיא לא זומנה לשימוע כדין. במקום שמטרת הזמנתה לשימוע תובהר לה מראש, זו הוסתרה ממנה, למרות שהתובעת ביקשה לברר את מטרת הפגישה שנקבעה עמה. יתירה מכך - נמסר לה מידע מוטעה לפיו מדובר בפגישה בענייני עבודה. בנסיבות אלה, בשים לב לפרק הזמן בו התובעת עבדה בחברה והפגם שנפל בהליך הפיטורים (הגם שסיבת הפיטורים היתה עניינית), יש לפסוק לזכות התובעת פיצוי בסך 20,000 ₪.
34. מאחר שנקבע שהתובעת פוטרה בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, היא זכאית לפיצוי נוסף בעילה זו.
התובעת עתרה לפיצוי בסך 100,000 ₪ מכח החוק, ללא הוכחת נזק ולפיצוי נוסף בגין הפסד השתכרות לתקופה המוגנת. במסגרת זו נכללה התקופה הקבועה בחוק, ביחס לטיפולי פוריות – 150 יום, קרי 7.12.13. מאחר שלטענת התובעת מניין הימים בהם חל איסור לפטרה מתחדש עם כל טיפול וטיפול (עד לתקופה של שנתיים; סעיף 40 לתצהיר התובעת), התובעת עתרה לפיצוי גם לתקופת ההיריון, ההפלה שעברה וההיריון הנוסף, שבסיומו ילדה בשעה טובה, את בתה. הסכום המגיע לתובעת חושב כהפרש בין שכרה של התובעת בנתבעת ובין השכר ששולם לתובעת במסגרת עבודתה החדשה (8,000 ₪) – 1,850 ₪. נוסף על כך נתבעו הפרשים בגין דמי הבראה, חופשה והפרשות לגמל. כן נתבעו סכומים עבור התקופה שלאחר הלידה ועד תום התקופה המוגנת שלאחריה.
35. התקופה המוגנת החלה על התובעת עומדת על 150 יום ממועד ההיעדרות ועל פי הוראות החוק, היא חלה במשך שנתיים. עם זאת, מקום בו טיפולי הפוריות הצליחו והתובעת הרתה ובסופו של דבר ילדה, ההגנה לא תעלה באורכה על שנתיים. פרק הזמן של שנתיים מהווה התקופה במהלכה עובדת עשויה לקבל את ההגנה הקבועה בדין, ממועד ההיעדרות לצורך טיפולי פוריות, ולמעשה מגביל את האפשרות לחסות תחת הגנת החוק רק למשך שנתיים ממועד תחילת טיפולי הפוריות (ר' על"ח (ת"א) 43324-09-17 פלונית - מדינת ישראל, 9.5.18 [פורסם בנבו] ; פרוטוקול ועדת העבודה ביחס לתיקון 21 לחוק עבודת נשים במסגרתו התווסף סעיף 9(ד) לחוק, פרוטוקול 282, י"ח באדר התשס"א (13 במרץ 2001), להצעת החוק בה פורט התיקון הרלוונטי - ר' ה"ח 2957, עמ' 365).