75) אין מחלוקת כי אף אחד מהנתבעים לא מסר הודעה כלשהי לעירייה לעניין שנת 2009. יתירה מכך, הנתבע 4 שידע למסור הודעה בדבר שינוי מחזיקים ביום 22.1.2008 (שורה 32, עמוד 37) לא פעל להגיש כל הודעה ביחס לשנת 2009. כאמור, לפי הודעת העירייה בדיון מיום 4.2.2014, ולפיו, "למעשה מאשרים את טענת נציג הנתבעת שהחל מיום 1.1.09 הוא באופן אישי לא החזיק בנכס, אלא 2 אחרים תחת השם חביות ירושלים" (שורות 17-15, עמוד 2).
76) לפי התמונה המצטיירת בהליך ממכלול החומר הקיים בתיק, ניתן לראות כי בשנת 2009 הנכס הוחזק בפועל על-ידי הנתבעים 3 ו-4 בלבד. טענת הנתבע 2 לפיה הוא עזב את העסק בסוף שנת 2008 (עמוד 20), היא עקבית. הנתבעים 3 ו-4 לא סתרו זאת כדבעי. הנתבע 3 העיד כי בשלב מסוים הנתבע 2 "נעלם" אך לא זוכר מתי (שורות 8-7, עמוד 30), ובהמשך כאשר נשאל: "האם הנתבע 2 היה בשנת 2009", הוא השיב: "מאז שהוא נעלם הוא לא היה שם" (שורות 27-26, עמוד 31). הנתבע 4 העיד שזה היה "לקראת מרץ 2009" (שורות 11-10, עמוד 40).
77) עיקר טענותיהם בנדון, התמקדו הנתבעים 3 ו-4 בכך שהם היו משקיעים בלבד ולא שותפים לשכירות או בבעלות החברה. הנתבע 3 לא שלל בעדותו כי עוד בשנת 2008 היו לו מפתחות של העסק ואישר כי היו כאלה גם לנתבע 4 (שורות 6-3, עמוד 30). ביחס לתלונה שהוגשה למשטרה על-ידי הנתבע 4 בשנת 2009 בגין החלפת מנעול לכאורה (סעיף 8 בתצהירו של הנתבע 3) , מעיון באישור המשטרה שצורף, עולה כי התלונה עניינה היזק לרכוש ושם נרשם "נזק לנגרייה מהצפת מים".
78) כפי שניתן להתרשם, נראה כי הנתבעים 3 ו-4 המשיכו להשתמש בשם החברה מבלי שזוּ תהיה פעילה (ראו עדות הנתבע 3: שורות 35-23 ושורות 11-1, עמודים 31-30), כאשר בפועל, שמה נותר רשום אצל התובעת כמחזיקה. כאשר נשאל הנתבע 3: "בשנת 2009 מי ניהל את המפעל ואת העסק, מי ייצר חביות, מי היה בעל הבית?", הוא השיב: "בשבילי בעצם לא השתנה שום דבר, כי אני רק חיכיתי שיהיה התקדמות" (שורות 10-9, עמוד 30). עוד לפי עדות הנתבע 3 במשפט, הוא והנתבע 4 שילמו דמי השכירות עבור הנכס לבעל הנכס (שורות 22-21, עמוד 30). מצד אחד - הנתבע 4 הסביר זאת בהיותם ערבים לכאורה להסכם השכירות (שורה 5, עמוד 37). מצד שני - הנתבע 3 הסביר: "אני דאגתי שהציוד שלי לא יזרקו החוצה, בגלל זה הייתי צריך לשלם על המקום" (שורות 32-30, עמוד 31). חיזוק לעדות זוּ נמצא בעדות הנתבע 4 לפיה: "...המפעל והנכס שימש בעיקר לשמירת הציוד שלא היה לנו לאן לפנות..." (שורות 34-33, עמוד 36), ובהמשך הוא העיד: "המפעל הזה שימש כמחסן לשמירת חפצים של החברה" (שורה 34, עמוד 37).