לאור עדותו של נחום והאישורים שצורפו, נקבע שביום 3.12.14 נשלח לתובעת בדואר רשום מכתב בדבר ביטול פיטוריה, אך התובעת לא פנתה לקבל את המכתב והוא חזר בציון "לא נדרש".
- על פי עדותו של נחום, הוא נוהג לשלוח לעובדים מכתבים בדואר רשום ואם העובדים אינם מגיבים למכתב או פונים אליו, הוא יוצר עמם קשר כשבועיים לאחר שליחת המכתב, על מנת לוודא כי המכתב הגיע (עמוד 19 שורות 27-32). בעניינה של התובעת, היא זו שיצרה עימו קשר לאחר ששלח לה את המכתב.
אין חולק שבתחילת חודש דצמבר 2014, התובעת יצרה קשר עם נחום.
לטענת התובעת, באותה שיחה נחום אמר לה לסור למשרדי הנתבעת כדי לקבל את פיצויי הפיטורים וכן שאל אותה באופן אגבי, אם בכוונתה לשוב לעבודה. התובעת ציינה בפניו שהיא מחזיקה מכתב פיטורים שקובע שהיא פוטרה מעבודתה וכי איש לא שוחח עמה על האפשרות שתשוב לעבודה (סעיף 33 לתצהיר התובעת).
על פי עדותו של נחום, התובעת פנתה אליו על מנת לברר את זכויותיה הכספיות, והוא מצדו שאל האם בכוונתה לשוב לעבודה. התובעת השיבה כי "יש לה מכתב פיטורים וזה מה שקובע" (סעיפים 8-10 לתצהיר לוי עמוד 19 שורות 1-26).
לדבריו, אותו היום הוא פנה בדוא"ל לב"כ הנתבעת, עו"ד מאור, פירט את חילופי הדברים בשיחה עם התובעת, ציין כי התובעת אמרה לו שיש לה מכתב פיטורים וזה מה שקובע לגביה וכן הבהירה כי היא לא תחזור לעבודה (נספח ז' לתצהירו של נחום). המכתב שנשלח לעו"ד מאור ואשר צורף להודעת דוא"ל שנשלחה אליו צורף לתצהירו של נחום (נספחים ח' –'ט). מדובר במכתב הנושא תאריך 2.12.14 וכן הודעת דוא"ל לעו"ד מאור מיום 9.12.14, אליה צורף קובץ בשם "וורקו מולו פניה לעו"ד מאור בנושא אי שובה לעבודה 9.12.2014".
מסמכים אלה עולים בקנה אחד עם עדותו של נחום לגבי חילופי הדברים בשיחת הטלפון שהתקיימה בינו ובין התובעת, בראשית חודש דצמבר 2014.
- איננו מקבלים את טענת התובעת לפיה מכתבו של נחום בדבר ביטול הפיטורים נשלח בעקבות שיחת הטלפון שהתובעת יזמה. המכתב בו נמסרה לתובעת הודעה מפורשת בדבר ביטול הפיטורים נשלח לתובעת ביום 3.12.14, בעוד שהודעת הדוא"ל שנשלחה לעו"ד מאור ובה פורט תוכן שיחתו של נחום עם התובעת, נשלחה ביום 9.12.14.
אמנם על גבי המכתב שצורף להודעת הדוא"ל צוין תאריך מוקדם – 2.12.14, ולא תאריך משלוח הודעת הדוא"ל (9.12.14), אך בעניין זה מקובל עלינו הסברו של נחום כי מדובר בטעות קולמוס (עמוד 20 שורות 11-12).