סעש (ת"א) 45725-02-16 מולו וורקו נ' תוצרת חקלאית מובחרת בע"מ

1. התובעת שימשה כסדרנית במרכול בבעלות הנתבעת במשך למעלה משש שנים, עד לסיום עבודתה בנסיבות השנויות במחלוקת. לב המחלוקת בעניין זה היא בשאלה אם לאחר שניתנה לתובעת הודעת פיטורים וזו הודיעה על הריונה, הנתבעת ביטלה את פיטורי התובעת.

על רקע מחלוקת עובדתית זו, מתעוררת המחלוקת המשפטית, אם התובעת פוטרה או התפטרה, בסירובה לשוב לעבודה לאחר שהודיעה על הריונה והאם התנהלות הנתבעת כלפי התובעת מהווה התנכלות על רקע מצבה המשפחתי של התובעת המנוגדת להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן – חוק השוויון) או אם מדובר בפיטורים שנעשו בניגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים).

2. רקע עובדתי

א.        הנתבעת היא חברה המפעילה את רשת המרכולים "חצי חינם".

ב.         הנתבעת העסיקה את התובעת כסדרנית במרכול בראשון לציון, מיום 14.9.08 ועד ליום 30.11.14.

ג.         התובעת היתה עובדת שעתית והשתכרה שכר מינימום (נספח א' לתצהיר התובעת - תלושי שכר).

ד.         התובעת עבדה במשמרות. בשבוע אחד התובעת שובצה לעבודה במשמרות בוקר ובשבוע שלאחריו – במשמרות ערב, לסירוגין.

ה.         התובעת עלתה ארצה מאתיופיה בשנת 2006. במועדים הרלוונטיים לתובענה התובעת היתה אם יחידנית לבן והתגוררה יחד עם בני משפחתה (הורים ואחים) בדירה אחת.

ו.          התובעת ביקשה לעבוד במשמרות בוקר בלבד. הממונה הישירה עליה, גב' זהבה וובנך – שיפראו (להלן - זהבה) סירבה לבקשה והבהירה שלאור צרכי המערכת, על התובעת לעבוד לסירוגין במשמרות בוקר וערב.

ז.         לימים יצאה זהבה לחופשת לידה, ולפרק זמן קצר מנהל הסניף, מר קובי שמש (להלן – קובי) אישר לתובעת לעבוד במשמרות בוקר.

ח.         לאחר שובה של זהבה מחופשת לידה, היא הבהירה לתובעת שעליה לשאת בנטל משרות הערב כמו יתר עובדי המחלקה.

ט.        בחודש ספטמבר 2014 גילתה התובעת כי היא בהריון (סעיף 28 לתצהיר התובעת), אך לא הודיעה על כך לנתבעת, עד למועד סמוך לסיום עבודתה.

י.          ביום 8.9.14 נערך לתובעת שימוע בו השתתפו זהבה, הממונה הישירה על התובעת וקובי, מנהל הסניף. להלן הרישום שבפרוטוקול השימוע, כפי שנרשם על ידי קובי (נספח ג' לתצהירו):

"קובי - את הגעת לשימוע בגלל שאת מתחצפת עלי, שמעירים לך את לא מוכנה לקבל הערות

זהבה - אני לא מוכנה לתת לך רק משמרות בוקר ולכן את לא יכולה מתי שנח לך לעבוד בוקר מתי שנח לך לעבוד ערב. את לא עושה ת'עבודה שלך כמו שצריך.

מולו - אני כן עובדת מעבר למה שאני עושה אני לא יכולה לעשות. מבקשת להעביר אותי מחלקה.

קובי - אני צריך אותך במחלקה הזאת ולכן את נשארת במחלקה שלך וגם אני רוצה שתחזרי לעבוד כמו שצריך."

יא.       ביום 14.9.14 נשלח לתובעת מכתב בו נרשמו הדברים הבאים (נספח ג' לתצהיר התובעת, ההדגשה במקור):

הנדון: מכתב אזהרה

לאור דיווחי הממונים עליך ולאחר השימוע שנערך לך ביום שני 08.09.2014 עולה כי אינך ממלאת תפקידך כנדרש, אינך נשמעת להוראות הממונים והאחראים המוסמכים בחברה וגם אינך מתנהגת אליהם בצורה נאותה ואף מתחצפת כלפיהם.

במהלך השימוע הנ"ל, הכחשת את טענות הממונים על התנהגותך השלילית ואף הודעת להם כי את מבקשת העברה למחלקה אחרת.

בהתנהגותך זו, אינך עושה די, כדי לשפר את דרכייך ומוטב כי תקבלי את הצעת מנהל הסניף, כדי להמשיך בעבודתך, באותה מחלקה ללא כל בעיות מיוחדות והדבר אפשרי . .

להווה ידוע לך , חוק פיצויי פיטורין קובע במפורש כי עובד העושה מעשה או אי מעשה כדי לאלץ את מעבידו לפטרו, אינו זכאי לפיצויי פיטורין.

התנהגות שלילית זו כאמור לעיל, מוכיחה כי הנך מחבלת במהלך העבודה התקין, גורמת לחברה נזקים כספיים, תדמיתיים רבים ומיותרים, מכשילה את המעביד במילוי תפקידו ואף פוגעת בשמה הטוב של החברה, האמונה על מתן שירות אמין, באיכות וברמה גבוהים ללקוחותיה, שהם מקור פרנסתנו.

אנו תקווה כי תפיקי את הלקח המתאים ממכתב אזהרה זה, תשפרי את דרכיך תמלאי אחר הוראות החברה, תבצעי את תפקידך כמתחייב במקום עבודה רציני ואחראי ובכך, תמנעי מאיתנו הצורך בנקיטת אמצעי משמעת חמורים יותר."

יב.        ביום 29.10.14 נערך לתובעת שימוע לפני פיטורים. בפרוטוקול השימוע (נספח ד' לתצהיר התובעת), נרשמו הדברים הבאים (ההדגשה הוספה – ד.ו):

"קובי - זה כבר פעם שניה שאת פה בחודשים האחרונים, את לא מתפקדת בעבודה

מולו- אני עובדת פשוט האחראית שלי לא מדברת איתי ולכן אני לא יודעת מה הולך פה. אם האחראית שלי היתה פונה אלי ומסבירה לי ומעירה לי אז הייתי יודעת מה אני עושה לא נכון"

יג.         ביום 30.10.14 נמסר לתובעת מכתב פיטורים. גם במעמד זה, התובעת נמנעה מלעדכן את הנתבעת כי היא בהריון.

יד.         בסמוך לסיום עבודתה (לטענת התובעת ביום 28.11.14 ולטענת הנתבעת במועד סיום עבודתה), הודיעה התובעת לקובי שהיא בהריון. הצדדים חלוקים לגבי תוכנם של חילופי הדברים בין השניים. על פי עדותו של קובי, התובעת אמרה לו "יש לי הפתעה בשבילך" והודיעה על הריונה, כאשר בתגובה, הוא איחל לה מזל טוב והבהיר שפיטוריה בטלים. התובעת הכחישה גרסה זו.

טו.        יום העבודה האחרון של התובעת היה 30.11.14.

טז.        ביום 1.12.14 מר נחום לוי, עובד מחלקת משאבי אנוש בנתבעת (להלן - נחום), שלח מכתב לתובעת שבו הודיע לה על ביטול מכתב הפיטורים. המכתב צורף כנספח ה' לתצהירו של נחום וזו לשונו:

הנדון: ביטול מכתב פיטורין

1. הרינו להודיעך כי לאחר שהודעת ביום ראשון 30.11.14, כי את הרה והצגת אישור רפואי על כך, בפעם הראשונה, החברה מודיעה לך בזאת על ביטול מכתב הפיטורין שהוצא לך ביום 30.10.2104.
2. צר לנו שלא טרחת להודיע לממונים עלייך ביום השימוע או מיד לאחר שקיבלת את מכתב הפיטורין ביום 30.102014, מסיבות שאינן תלויות בנו.
3. עם ביטול מכתב הפיטורין, הנך מתבקשת לשוב לעבודה בחברה, בתנאים ובמשמרות בהן הועסקת.
4. באם תבחרי שלא לשוב לעבודתך, הנך מתבקשת להודיענו על כך בהקדם."

המכתב נשלח לתובעת בדואר רשום (נספח ו' לתצהיר נחום) וחזר לנתבעת ביום 15.1.15, בציון "לא נדרש" (נספח ז' לתצהיר התובעת).

יז.         התובעת פנתה לנחום ושוחחה עימו טלפונית מספר ימים לאחר שליחת המכתב, וביקשה לברר מתי ישולמו לה פיצויי פיטורים ויתר זכויותיה. בשיחה זו נשאלה התובעת אם היא חוזרת לעבודה והתובעת השיבה שבידיה מכתב פיטורים וסירבה לכך (סעיף 33 לתצהיר התובעת).

יח.        לאחר השיחה עם התובעת, נחום פנה ביום 9.12.14 לעו"ד מאור, ב"כ הנתבעת, וביקש להתייעץ עמו בעניין התובעת. נחום כתב מכתב בו פירט את השתלשלות האירועים הרלוונטית ואף העלה על הכתב את תוכנה של שיחתו עם התובעת (נספח ז' לתצהירו ור' גם נספח ח' לתצהיר – הודעת דוא"ל לה צורף המכתב; הטעויות במקור – ד.ו.):

"בהמשך למכתבי אליך מיום 1.12.2014 ו- 2.12.2014, אודות וורקו מולו ולאור המלצתך, הוצאנו מכתב ביטול למכתב הפיטורין, שהוצא לה ביום 30.10.2014 ומכתב זה , נשלח אליה בדואר הרשום.

הנדון התקשרה היום בטלפון ודרשה את פיצויי הפיטורין שלה ולא התייחסה כלל לביטול  מכתב הפיטורין.

בתשובה לשאלה, טענה כי אינה מוכנה לחזור לעבודה כי האחראית שלה לא הסכימה להעבירה למחלקה אחרת והחלטתה, לגבי אי שובה לעבודה הנה סופית. הנדון חזרה וטענה כי יש לה מכתב פיטורין ביד ורק זה קובע לגביה.

הנדון דרשה לדעת מתי וכמה פיצויים, היא אמורה לקבל. כזכור, הנדון סיימה לעבוד ביום

למרות פנייתה הטלפונית הנ"ל מהיום, האם לקבל את תשובתה שנמסרה לי היום בטלפון , או שיש מקום להוציא לה מכתב תזכורת על אי מענה למכתב ביטול הפיטורין ? שאלה זו מתעוררת, מכיוון שיש לי חשש סביר, כי היא תגיש תביעה נגדנו. ...

נא המלצתך."

יט.       התובעת ילדה במזל טוב, ביום 24.5.14.

כ.         ביום 27.7.15 פנתה התובעת (באמצעות ב"כ מעמותת "איתך") במכתב לנתבעת, וטענה שהיא פוטרה בניגוד לדין, במהלך היריון (נספח י' לתצהיר התובעת).

הנתבעת השיבה למכתב זה ביום 18.8.15, טענה  כי התובעת לא התנהגה כנדרש והבהירה כי פיטורי התובעת בוטלו, אך התובעת בחרה שלא להגיע לעבודה (נספח ט' לתצהיר נחום).

כא.       הצדדים לא הגיעו לעמק השווה ומכאן התובענה שלפנינו.

3. להלן תמצית טענות הצדדים:

א.        לטענת התובעת, היא פוטרה מעבודתה על רקע התנכלות של הממונה עליה, תוך חוסר התחשבות במצבה המשפחתי כאם יחידנית. ההתנכלות מצאה ביטוי בהתעלמות ממצבה האישי – משפחתי של התובעת ובסירוב לשבץ אותה במשמרות בוקר. על כן נתבעו פיצויים לפי חוק השוויון, בשל אפליה פסולה.

כמו כן נטען כי התובעת פוטרה בעודה בהיריון, מבלי שהתקבל היתר כדין לפיטוריה. על כן נתבעו שכר וזכויות נלוות, עד לתום התקופה המוגנת על פי חוק עבודת נשים.

ב.         לטענת הנתבעת, התובעת פוטרה עקב חוסר שביעות רצון מהתנהגותה. אשר למצבה המשפחתי, הובהר לתובעת כי לא ניתן לשבצה במשמרות בוקר באופן קבוע.

התובעת, שידעה על דבר הריונה כבר בחודש ספטמבר 2014, בחרה שלא להודיע על כך לנתבעת, אלא בסמוך לסיום עבודתה. בתגובה להודעת התובעת ובאותו מעמד, הבהיר לה קובי, מנהל הסניף, שהודעת הפיטורים בטלה.

בהמשך גם נשלח לתובעת מכתב בו הובהר שפיטוריה בטלים. למרות זאת, התובעת לא שבה לעבודה ובשיחה שקיימה עם נחום, נציג מחלקת משאבי אנוש בנתבעת, התובעת הבהירה שאין בכוונתה לשוב ולעבוד בנתבעת, שכן בידיה מכתב פיטורים "וזה מה שקובע". על כן יש לראות את התובעת כמי שהתפטרה מעבודתה ולא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת.

4. בישיבת ההוכחות התובעת העידה באמצעות מתורגמן לשפה האמהרית. חלק מהחקירה הנגדית התקיימה בשפה העברית, משהתובעת הבינה את השאלות שנשאלה והשיבה גם בשפה העברית.

מטעם הנתבעת העידו זהבה, ששימשה כממונה הישירה על התובעת, קובי, מנהל המרכול בו עבדה התובעת ונחום, ממחלקת משאבי אנוש בנתבעת.

דיון והכרעה

שיבוץ התובעת למשמרות ופיטורי התובעת – האם אפליה מחמת הורות

5. לטענת התובעת, היא תפקדה באופן מיטבי לאורך כל תקופת העסקתה. התובעת הוסיפה כי בתחילת העסקתה יחסיה עם זהבה, הממונה עליה, היו תקינים והיא אף השתתפה בחתונתה, אך בהמשך היחסים בין השתיים עלו על שרטון (סעיפים 10-21 לתצהיר התובעת).

התובעת טענה שזהבה לא התחשבה במצבה המשפחתי ושיבצה אותה במשמרות ערב. כאשר זהבה יצאה לחופשת לידה, מנהל הסניף, קובי, התחשב בתובעת והיא שובצה למשמרות בוקר בלבד. עם שובה של זהבה מחופשת הלידה, התובעת שובצה שוב גם במשמרות ערב. כל זאת למרות שהתובעת הציגה בפני זהבה מכתב מעובדת סוציאלית המטפלת בה ובמשפחתה, במסגרתו התבקשה הנתבעת להתחשב בתובעת לאור מצבה המשפחתי (נספח ב' לתצהיר התובעת). זהבה התעלמה ממכתב זה, טענה שהיא "לא העובדת הסוציאלית" שלה והמשיכה לשבצה במשמרות ערב (סעיף 20 לתצהיר התובעת - לעניין המכתב שהוצג, ר' עדות התובעת בעמוד שורות 9 שורות 21-33).

בסיכומי התובעת נטען שחילוקי הדעות שהתגלעו בינה ובין זהבה היו על רקע שיבוצה למשמרות ערב. נטען שהנתבעת לא התחשבה במצבה המשפחתי המורכב ולא אפשרה לה לנהל חיי משפחה תקינים לצד בנה היחיד. על רקע זה התובעת סבלה מהתנכלות ואף פיטוריה נגועים באפליה פסולה עקב מצבה המשפחתי, כמו גם "לכאורה, חשש הנתבעת מהיעדרויות צפויות על רקע ההריון" (סעיף 53 לכתב התביעה).

6. גרסת הנתבעת לדברים היתה שונה. על פי גרסת הנתבעת, התובעת התקבלה לעבודה במשמרות ומתחילת העסקתה ביצעה משמרות בוקר וערב לסירוגין (שבוע - שבוע), באופן משביע רצון. סירוב הנתבעת לשבץ את התובעת רק במשמרות בוקר נבע מצרכי הנתבעת ומתוך רצון להמנע מאפליה בין כלל עובדי המחלקה, שנשאו כולם בנטל ועבדו גם במשמרות ערב. בתקופה האחרונה לעבודתה, התובעת נהגה בחוצפה, השתמשה בשפה בוטה (קללות) לעיני עובדים אחרים (סעיף 9 לתצהיר זהבה, עדותה בעמוד 16 שורה 2), לא נשמעה להוראות הממונים עליה, נהגה לצאת למחסן במהלך משמרת ולשוחח ארוכות עם עובדים אחרים.

קובי וזהבה העידו שהעירו לתובעת על התנהגות זו ואף זימנו אותה לשימוע, אך התובעת לא שינתה דרכיה.

עדותו של קובי בעניין זה היתה עניינית, עקבית וסדורה ולא מצאנו סיבה שלא לקבלה(עמוד 14 שורות 16-22):

"ת.          אני שם את העובדים איפה שאני צריך. בדקתי, שאלתי את זהבה אם יש בעיה והיא אמרה ששום דבר. זה שאני מנהל... אני חי את השטח וגם אני רואה. העובדת לא תפקדה כמו שצריך. היא היתה מגיעה לעבודה מתי שהיא רוצה, אפשר להגיד. נכון שזה לא רשום בתצהיר.

ש.            תאשר לי שהתובעת עבדה 6 שנים וחודשיים בצורה טובה.

ת.            כן, חד משמעית. היא היתה עובדת מצוינת, עובדת מאוד טובה אבל בתקופה האחרונה, לא יודע למה ואיך, היא 'התקלקלה' לא הקשיבה ולא תפקדה והיינו מוצאים אותה במחסן ובגלל זה גם הוצאתי לה את השימוע הראשון."

על רקע זה, נערך לתובעת שימוע לפני פיטורים וכיוון שלא היה שיפור בהתנהגותה, התובעת פוטרה מעבודתה (סעיפים 10-14 לתצהיר קובי, עמוד 14 שורות 20-22, סעיפים 3-10 לתצהיר זהבה).

7. קובי הוסיף שנעתר לבקשת התובעת לעבוד באופן זמני (לפרק של שבועיים- שבועיים וחצי) במשמרות בוקר, אך זאת ללא קשר למצבה המשפחתי, מאחר שהתובעת לא ציינה זאת בפניו. בנוסף, קובי הבהיר לתובעת שעם שובה של זהבה מחופשת הלידה, ידונו בנושא זה באופן מסודר (עמוד 13 שורות 24-33).

8. אשר למכתב שנכתב על ידי עו"ס מהרווחה העירונית - הן זהבה והן קובי העידו שהתובעת לא העבירה לעיונם את המכתב שכתבה עבורה העובדת הסוציאלית שטיפלה בה (סעיף 12 לתצהיר שמש, סעיף 6 לתצהיר זהבה). למעשה, גם מעדות התובעת עולה כי המכתב לא נמסר למי מטעם הנתבעת, שהרי התובעת העידה שהציעה לקובי ולזהבה לעיין במכתב והם טענו כי אין צורך בכך (עמוד 9 שורות 22-29).
9. התובעת כרכה בין שיבוצה למשמרות ובין פיטוריה. עם זאת מהראיות עולה כי ההחלטה על פיטורי התובעת, לאחר השימוע הראשון, באה על רקע התנהגותה בעבודה ולא על רקע בקשתה להשתבץ רק במשמרות בוקר.

טענות הנתבעת לפיהן התובעת התנהגה באופן שאינו משביע רצון, עולות מכלל המסמכים שהוצגו, שהם מסמכים מזמן אמת והעדויות הסדורות שנשמעו על ידי עדי הנתבעת תומכות בתוכנם של המסמכים.