כך למשל, בשימוע שנערך לתובעת ביום 8.9.14, היא נדרשה לתקן את התנהלותה, הובהר לה כי היא "מתחצפת עלי, שמעירים לך את לא מוכנה לקבל הערות". עוד נרשם שזהבה אמרה לתובעת כי "אני לא מוכנה לתת לך רק משמרות בוקר ולכן את לא יכולה מתי שנח לך לעבוד בוקר מתי שנח לך לעבוד ערב. את לא עושה ת'עבודה שלך כמו שצריך."
גם במכתב אזהרה שנשלח לתובעת ביום 14.9.14, הנתבעת חזרה על הטענות בדבר תפקודה של התובעת והתנהגותה הלקויה.
בשימוע לפני פיטורים, מיום 29.10.14, נטען בפני התובעת כי היא "לא מתפקדת בעבודה". התובעת לא הכחישה טענה זו, אלא שלדבריה הדבר נובע מכך שזהבה, הממונה עליה, אינה מדברת עמה ואינה מסבירה לה מה בהתנהלותה דורש תיקון.
- בהקשר האחרון ראוי לציין כי ניתן למצוא הד לדברים אלה גם בעדותה של התובעת בבית הדין. למרות שהתובעת טענה בעדותה שהיא ביצעה את הדרוש ממנה ופעלה בהתאם להנחיותיה של זהבה (עדות שאינה מתיישבת עם טענות התובעת בשימוע, לפיהן זהבה לא שוחחה איתה), התובעת גם אישרה שהשתיים לא שוחחו זו עם זו (עמוד 10, שורה 20 עד עמוד 11, שורה 4, ההדגשה הוספה – ד.ו.):
"ש. זה נכון שאמרו לך שזהבה אמרה לך שכל העובדים עובדים שבוע בוקר ושבוע ערב, ואי אפשר לתת לעובד אחד רק בוקר כי כולם רוצים בוקר?
ת. היא לא אמרה.
ש. תאשרי לי שקובי וזהבה היו מעירים לך על איך שאת עובדת ?
ת. לא . הייתי עובדת כרגיל שם.
ש. הם היו מעירים לך מידי פעם על איך שאת עובדת ? על בעיות משמעת? דברים שאת לא עושה טוב ?
ת. הייתי עושה כל מה שצריך.
ש. אמרו לך שנעלמת מהמקום שלך ?
ת. אחרי השימוע ואחרי העניין של הבוקר, רק אז . לא משהו אחר. כשהתחלתי רק בוקר הם התחילו להעיר לי כי הם לא רצו לתת לי את הבוקר.
ש. יכול להיות שבגלל שלא נתנו לך רק בוקר, תפקדת לא טוב ?
ת. אני המשכתי את המשמרת שלי. הייתי עובדת עד שיהיה לי פתרון, המשכתי לעבוד.
ש. היו מעירים לך באותו זמן, עשית דברים שאסור לעשות ?
ת. איזה דברים ?
ש. כמו לעזוב את מקום העבודה, לצעוק על זהבה ?
ת. לאן אני אעזוב והיא לא רצתה לדבר איתי, למה שאני אצעק עליה ? מה שהיא אומרת הייתי עובדת.
ש. לא היית מדברת אליה לא בכבוד ?
ת. עד עכשיו, איך עבדתי 6 שנים וחודשיים. מה שהיא מבקשת הייתי עושה."
- כאמור, לטענת התובעת, היא פוטרה על רקע התנכלות של הממונה עליה, אשר התעלמה מנסיבותיה המשפחתיות וסירבה לשבצה במשמרות בוקר. כמו כן נטען כי פיטוריה נגועים באפליה פסולה על רקע מצבה המשפחתי. למעשה, התובעת כרכה בין דרישתה לעבוד במשמרות בוקר לבין פיטוריה. עם זאת, מהמסמכים מזמן אמת וכן מהעדויות שנשמעו, עולה כי הטענות כלפי התובעת לא היו קשורות כלל לשיבוצה במשמרות, אלא להתנהגותה בעבודה. לא ניתן לשלול אפשרות כי בקשתה של התובעת לעבוד במשמרות בוקר וסירובה של הממונה עליה לשבצה במשמרות אלה, הביאו לכך שהיחסים בין השתיים הפכו עכורים, עד כדי נתק בתקשורת בין השתיים. עם זאת, ניתן לפרש את הדברים גם באופן המתיישב עם גרסת הנתבעת, כלומר כי מאחר שהתובעת לא קיבלה את מבוקשה (שיבוץ במשמרות בוקר בלבד) סירבה להישמע להוראות הממונה עליה ואף לא תקשרה איתה, דבר שהתפרש על ידי הנתבעת כהתנהגות בלי לגיטימית שהביאה לזימונה לשימוע ובסופו של דבר, לפיטוריה. מכל מקום, כפי שיפורט להלן, הסירוב לשבץ את התובעת במשמרות בוקר לא עולה כדי התנכלות וודאי שלא הפרת הדין.
- התובעת היא עולה מאתיופיה, אם יחידנית, המתגוררת בדירה אחת עם משפחתה המורחבת. אין ספק כי עבודה במשמרות ערב היתה כרוכה בקושי בלתי מבוטל בשים למצבה המשפחתי של התובעת ובמיוחד לעובדה כי בזמנים הרלוונטיים היתה מטופלת בילד פעוט (הדברים מפורטים במכתב של עו"ס, נספח ב' לתצהיר התובעת).
התובעת ביקשה לעבור לעבוד במשמרות בוקר ובקשה זו נענתה באופן זמני על ידי קובי, מנהל הסניף, בתקופת חופשת הלידה של זהבה. עם זאת הובהר לתובעת שלא ניתן להיענות לבקשה באופן קבוע, לאור צרכי המחלקה.
אין חולק שהתובעת נקלטה לעבודה במשמרות, בדומה לכלל העובדים במחלקה, כך שדרישתה לעבוד במשמרות בוקר בלבד עובדת בניגוד לאופן בו עבדה מספר שנים, ובניגוד למתכונת העבודה המקובלת במחלקה.
זהבה הסבירה בעדותה מדוע לא יכלה להיעתר לבקשת התובעת, ומהסברה עולה כי מתכונת העבודה אינה מאפשרת היענות לעובד אחד, אלא במקרים נקודתיים (זמניים) – עמוד 16 שורות 7-22:
"ש. האם את מודעת שמישהי מהעובדות שלך מגדלת את הילד שלה לבד?
ת. אני גדלתי לבד אני יודעת מה זה.
ש. ידעת שהיו עובדים תחת ניהולך שמגדלים לבד את הילדים שלהם ולגבי התובעת לא ידעת?
ת. מאיפה אני אמורה לדעת, אני לא יודעת. העבודה שלי זה גם משמרות. זה לא התפקיד שלי לדעת מה הבעיות שלי. התפקיד של י זה לעשות להם משמרות ושהם יעשו את התפקיד כמו שצריך.
ש. אם עובד או עובדת באים אליך ומבקשים להחליף משמרת ואומרים שיש להם בעיה אישית, את לא מקשיבה ?
ת. אני מקשיבה, למה לא ? אם באים אלי ואומרים שיש לי בעיה אישית אני מנסה לעזור בכיף. אם אני יכולה.
ש. האם אי פעם ניגשה אליך עובדת והיא ביקשה משמרות בוקר כי היא צריכה עזרה עם הילד.
ת. אנו מקבלים עובדים, מסבירים שזו עבודה של שבוע בוקר ושבוע ערב. ברגע שאני אתן למישהו אחד בוקר, אז כולם יביאו לבקש.
ש. אין התחשבות בנסיבות אישיות ?
ת. זה לא עניין של התחשבות. אבל שלא יפגע בכך ש- 30-40 עובדים שיבואו אלי. אבל, זו עבודה של שבוע בוקר ושל שבוע ערב."
כאמור, דרישות התפקיד של התובעת, חייבו עבודה במשמרות. ההסבר שניתן, לפיו עובדים רבים ביקשו לעבוד במשמרות בוקר בלבד, באופן שאינו מתיישב עם צרכי הנתבעת ואינו מאפשר היענות לבקשתה של התובעת לשינוי השיבוצים על בסיס קבוע, הובא באופן עקבי והוא גם מתיישב עם הגיונם של דברים. בנסיבות אלה, סירובה של זהבה לשבץ את התובעת רק במשמרות בוקר היה יותר מסביר בנסיבות העניין.
- טענת התובעת לפיה זהבה אמרה לה שהיא אינה העובדת הסוציאלית שלה (סעיף 20 לתצהיר התובעת) הוכחשה על ידי זהבה, שטענה כי הבהירה לתובעת כי עובדים רבים מעוניינים לעבוד במשמרות בוקר בגלל בעיות אישיות ולא ניתן לשבץ את התובעת למשמרות בוקר בלבד (סעיף 7 לתצהיר זהבה). זהבה לא נחקרה בעניין הדברים שיוחסו לה, וכאמור, היא העידה באופן עיקבי ופירטה את ההסבר שמסרה לתובעת. בנסיבות אלה, נדחית גרסת התובעת לדברים שנמסרו לה על ידי זהבה.
- זהבה סברה כי מצבה האישי של התובעת אינו מצדיק התייחסות מיוחדת, ואף לא התעניינה במצבה האישי של התובעת. על אף הקושי הכרוך בהורות יחידנית, בנסיבות בהן התובעת נקלטה לעבודת משמרות, ביצעה אותה בפועל במשך כשש שנים ומשכלל עובדי המחלקה הוצבו במשמרות בוקר וערב (לסירוגין), לתובעת לא היתה זכות להיות מוצבת במשמרות בוקר באופן בלעדי. על כן אין לראות בסירובה של זהבה כדי התנכלות בעבודה והוא גם אינו מצמיח לתובעת זכות לסעדים מכח חוק השוויון.
ראוי להדגיש בהקשר זה, שהתובעת לא הופלתה ביחס ליתר העובדים במחלקה. התובעת ביקשה לערוף שינוי בתנאי עבודתה, לאור מצבה המשפחתי וקשיים אישיים, אך נוכח שיקולי הנתבעת, שנעתרה לבקשת התובעת באופן זמני, לא מצאנו כי מדובר בהפלייה פסולה.
- בהקשר זה יש להוסיף ולהזכיר שבתקופת חופשת הלידה של זהבה, התובעת הוצבה במשמרות בוקר בלבד בהתאם להוראתו של קובי, מנהל המרכול. התובעת טענה שהסידור הונהג במשך פחות מחודש ימים ("כמעט חודש"), ולטענת קובי – הוא נמשך כשבועיים - שבועיים וחצי. הנתבעת הציגה דוחות נוכחות של התובעת (נספח א' לתצהירו של קובי) והנתונים שבדוחות אינם תומכים בגרסת התובעת. כלומר, לא עולה מהם שהתובעת עדה במשך חודש רק במשמרות בוקר, וודאי שלא בחודשים אפריל-מאי 2014, הסמוכים למועד כתיבת המכתב על ידי עובדת הרווחה אשר לטענת התובעת, ביקשה להציג בפני קובי). אמנם מהדוחות עולה שבחודש אוגוסט 2014 התובעת עבדה כשלושה שבועות במשמרות בוקר, אך עובדה זו אינה מתיישבת עם גרסת התובעת לאירועים.
כך או אחרת, השינוי בשיבוץ המשמרות נמשך לפרק זמן קצר יחסית, ועם שובה של זהבה מחופשת הלידה, התובעת נדרשה לעבוד במשמרות ערב כרגיל.
פיטורים במהלך היריון
- כאמור, הנתבעת לא היתה מרוצה מתפקודה של התובעת ומהתנהגותה ועל כן זימנה אותה לשימוע ביום 8.9.14. הובהר כי תכלית השימוע היא שהתובעת תשנה דרכיה ותמשיך לעבוד באופן רציף בנתבעת (וכפי שציין שמש בשימוע זה - "אני צריך אותך במחלקה הזאת ולכן את נשארת במחלקה שלך וגם אני רוצה שתחזרי לעבוד כמו שצריך") וכפי שהעידה זהבה (עמוד 16 שורות 27-29):
"כשעושים שימוע לא רוצים לפטר אלא להחזיר אותו למצב שהוא היה. גם היינו בתקופה שלא היו לנו עובדים ולא רצינו לפטר אף אחד. היא יודעת שאנחנו לא רצינו לפטר אותה והיא הביאה את זה על עצמה."
בהמשך נשלח לתובעת מכתב אזהרה לפיו התובעת מתנהגת באופן שאינו מקובל. נטען שהתובעת מתנהגת כמי שמעוניינת לסיים את עבודתה, ואם תמשיך בהתנהלותה זו, היא תפוטר מעבודתה.
ביום 29.10.14 נערך לתובעת שימוע לפני פיטורים ובסמוך לאחר מכן נמסר לתובעת מכתב פיטורים.
אין חולק כי רק בסמוך לסיום עבודתה, הודיעה התובעת לקובי, מנהל הסניף, שהיא בהיריון.
- התובעת לא הבהירה בתצהירה מתי הודיעה על היריונה, אלא הסתפקה בציון כללי - "לקראת מועד ניתוק יחסי עובד מעביד" (סעיף 31 לתצהיר התובעת). בבית הדין התובעת העידה שהשיחה עם קובי התקיימה ביום חמישי (28.11.14), כשעבודתה הגיעה לסיומה ביום ראשון בשבוע (30.11.14; עמוד 6 שורות 29-32).
לעומת זאת, על פי עדותו של קובי, השיחה בין השניים התקיימה ביום 28.11.14 לערך וכי התובעת מסרה לו במעמד זה אישור רפואי בדבר ההיריון (האישור שהוצג הוא מיום 30.11.14). על פי עדות זו, ההודעה על ההיריון נמסרה לקובי ביום האחרון לעבודת התובעת (כלומר ביום 30.11.14).
בין אם התובעת הודיעה לקובי על ההיריון ביום 28.11.14 ובין אם ביום האחרון לעבודתה (30.11.14), מדובר במועד הסמוך להפסקת עבודתה. זאת למרות שהתובעת ידעה על דבר הריונה כבר בחודש ספטמבר 2014 (סעיף 28 לתצהיר התובעת). עדות זאת אינה מתיישבת עם האישור הרפואי שהוצג, מיום 30.11, ממנו עולה כי רק ביום 6.10.14 התובעת פנתה לרופא בחדש להיריון ובאותו מועד עברה בדיקה רפואית (נספח ה' לתצהיר התובעת ור' במיוחד העולה מנספח ה' לתצהירו של קובי).
התובעת נשאלה מדוע לא עדכנה את הנתבעת לגבי ההיריון בסמוך לעריכת השימוע, אלא המתינה ימים ספורים לפני סיום עבודתה. לטענתה, עם מסירת מכתב הפיטורים, שמש שהה בחופשה בחו"ל ואילו עם זהבה, הממונה עליה, היא לא דיברה עם זהבה (עמוד 6 החל משורה 4 ור' במיוחד בשורה 33 עד עמוד 7 שורה 7).
בראות עינינו, למרות שאין חובה על עובדת למסור על דבר היריונה לפני החודש החמישי להיריון, בנסיבות העניין מדובר בטענה מיתממת. זאת מאחר שקובי הוא זה שמסר לה את מכתב הפיטורים ולא היתה כל מניעה לספר לו על ההיריון כבר באותו שלב. זאת במיוחד מאחר שמדובר בנתון עובדתי משמעותי שיש בו להשפיע על עצם ההחלטה על הפיטורים. בנסיבות אלה, גם אם התובעת לא תיקשרה עם הממונה הישירה עליה, זהבה, מצופה היה שתפנה ותעדכן גורם כלשהו במרכול בתקופת היעדרותו של קובי.
- על פי עדותו של קובי, כאשר התובעת הודיעה לו שהיא בהיריון, היא פנתה אליו, אמרה "יש לי הפתעה בשבילך", והציגה בפניו את האישור הרפואי בדבר הריונה. בתגובה, הוא בירך אותה והבהיר שלאור הודעתה פיטוריה בטלים והיא נדרשת להמשיך ולעבוד כרגיל (סעיפים 21 – 24 לתצהיר שמש, עמוד 13 שורות 1-23). שמש חזר על דברים אלה גם בבית הדין (עמוד 13, שורות 5-7):
"אני אמרתי לה והיא גם עבדה כרגיל. אחרי שהיא אמרה לי שיש לה הפתעה בשבילי, אמרתי לה שמכתב הפיטורים מבוטל והיא חוזרת לעבוד כרגיל. אני הסברתי לה וראיתי שהיא הבינה. היא אמרה בסדר."
ור' גם בשורות 22-23:
"באופן חד משמעי אמרתי לה פנים מול פנים שהמכתב שלה מבוטל ולא ראיתי אחרת, ראיתי שהיא הבינה ושהכל בסדר."
על פי גרסת הנתבעת, זהבה נכחה במעמד השיחה בין השניים והיתה עדה לחילופי הדברים (סעיפים 11-12 לתצהירה). גם בבית הדין זהבה אישרה את הדברים (עמוד 17 שורות 7-12):
"ת. זה ביום האחרון שלה, במקרה אני וקובי היינו למעלה, בעניין סחורה. היא באה ואמרה לקובי, זה היה היום האחרון שלה, היא עבדה בוקר ואז היא באה לקובי ואמרה לו שיש לה הפתעה בשבילו . הוא שאל מה, והיא הביאה לו דף ואמרה לו להסתכל. הוא קרא ואמר לה שמהרגע הזה המכתב מבוטל והיא ממשיכה לעבוד.
ש. מה היתה תגובתה ?
ת. היא צחקה והלכה ואני ידעתי שזה מה שיהיה."
עדותה של זהבה בנושא היתה ברורה, חד משמעית, עקבית ומהימנה. זהבה הוסיפה לאמור לעיל את הדברים הבאים, שיש בהם להעיד על הלך רוחה של התובעת וגם של הנתבעת, במועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים והם מחזקים את גרסת הנתבעת לנסיבות סיום העבודה (שם שורות 14- 17):
"המכתב פיטורים היה אצלה חודש. אם בנאדם עובד כמה שנים נותנים לו חודש לפני את המכתב. כשהיא קיבלה את המכתב היא היתה מאושרת ואני אמרתי לעצמי שאם זה מה שהיא רצתה יכולנו לסיים ביפה. היא היתה באה אלי ואומרת שהיא רוצה מכתב והיינו מסיימים את זה בלי להתלכלך. ביום האחרון היא אמרה שיש לה הפתעה והיא בהריון."