גרסתם של זהבה ושמש היתה כנה, עקבית ובהירה והיא מהימנה בעינינו. דווקא התנהלות התובעת שנמנעה מלהודיע לנתבעת על דבר הריונה במועד הודעת הפיטורים מחזקת המסקנה לפיה הדברים המיוחסים לה אכן נאמרו על ידה ("הפתעה"). על כן נדחית גרסת התובעת לפיה היא לא אמרה לקובי ש"יש לה הפתעה בשבילו" או שזהבה כלל לא היתה נוכחת במעמד השיחה (עמוד 7 שורות 11-22).
מסקנה זו מתיישבת גם עם התנהלות התובעת לאחר סיום עבודתה.
- אין חולק כי לאחר יום 30.11.14, התובעת לא התייצבה עוד לעבודתה.
הנתבעת הציגה את מכתבו של נחום, ממחלקת מאבי אנוש בנתבעת, מיום 1.12.14, לפיו פיטורי התובעת בוטלו. מכתב זה נשלח לתובעת ביום 3.12.14, בדואר רשום, כפי שעולה מאישור בדבר שליחת דואר רשום שהציגה הנתבעת. מכתב זה לא נדרש על ידי התובעת, והוחזר לנתבעת ביום 15.1.15.
על פי עדותו של נחום, הוא כתב את המכתב ושלח אותו לתובעת באמצעות דואר רשום (סעיף 7 לתצהיר לוי, עדות לוי בעמוד 18 שורות 28-29).
התובעת נחקרה בעניין קבלת המכתב ועדותה בעניין היתה מתחמקת (עמוד 8 שורות 7-26).
לאור עדותו של נחום והאישורים שצורפו, נקבע שביום 3.12.14 נשלח לתובעת בדואר רשום מכתב בדבר ביטול פיטוריה, אך התובעת לא פנתה לקבל את המכתב והוא חזר בציון "לא נדרש".
- על פי עדותו של נחום, הוא נוהג לשלוח לעובדים מכתבים בדואר רשום ואם העובדים אינם מגיבים למכתב או פונים אליו, הוא יוצר עמם קשר כשבועיים לאחר שליחת המכתב, על מנת לוודא כי המכתב הגיע (עמוד 19 שורות 27-32). בעניינה של התובעת, היא זו שיצרה עימו קשר לאחר ששלח לה את המכתב.
אין חולק שבתחילת חודש דצמבר 2014, התובעת יצרה קשר עם נחום.
לטענת התובעת, באותה שיחה נחום אמר לה לסור למשרדי הנתבעת כדי לקבל את פיצויי הפיטורים וכן שאל אותה באופן אגבי, אם בכוונתה לשוב לעבודה. התובעת ציינה בפניו שהיא מחזיקה מכתב פיטורים שקובע שהיא פוטרה מעבודתה וכי איש לא שוחח עמה על האפשרות שתשוב לעבודה (סעיף 33 לתצהיר התובעת).
על פי עדותו של נחום, התובעת פנתה אליו על מנת לברר את זכויותיה הכספיות, והוא מצדו שאל האם בכוונתה לשוב לעבודה. התובעת השיבה כי "יש לה מכתב פיטורים וזה מה שקובע" (סעיפים 8-10 לתצהיר לוי עמוד 19 שורות 1-26).
לדבריו, אותו היום הוא פנה בדוא"ל לב"כ הנתבעת, עו"ד מאור, פירט את חילופי הדברים בשיחה עם התובעת, ציין כי התובעת אמרה לו שיש לה מכתב פיטורים וזה מה שקובע לגביה וכן הבהירה כי היא לא תחזור לעבודה (נספח ז' לתצהירו של נחום). המכתב שנשלח לעו"ד מאור ואשר צורף להודעת דוא"ל שנשלחה אליו צורף לתצהירו של נחום (נספחים ח' –'ט). מדובר במכתב הנושא תאריך 2.12.14 וכן הודעת דוא"ל לעו"ד מאור מיום 9.12.14, אליה צורף קובץ בשם "וורקו מולו פניה לעו"ד מאור בנושא אי שובה לעבודה 9.12.2014".
מסמכים אלה עולים בקנה אחד עם עדותו של נחום לגבי חילופי הדברים בשיחת הטלפון שהתקיימה בינו ובין התובעת, בראשית חודש דצמבר 2014.
- איננו מקבלים את טענת התובעת לפיה מכתבו של נחום בדבר ביטול הפיטורים נשלח בעקבות שיחת הטלפון שהתובעת יזמה. המכתב בו נמסרה לתובעת הודעה מפורשת בדבר ביטול הפיטורים נשלח לתובעת ביום 3.12.14, בעוד שהודעת הדוא"ל שנשלחה לעו"ד מאור ובה פורט תוכן שיחתו של נחום עם התובעת, נשלחה ביום 9.12.14.
אמנם על גבי המכתב שצורף להודעת הדוא"ל צוין תאריך מוקדם – 2.12.14, ולא תאריך משלוח הודעת הדוא"ל (9.12.14), אך בעניין זה מקובל עלינו הסברו של נחום כי מדובר בטעות קולמוס (עמוד 20 שורות 11-12).
- לסיכום האמור לעיל - התובעת ידעה על דבר הריונה עוד בחודש ספטמבר 2014, אך שמרה את המידע לעצמה ולא מסרה זאת עד ליום העבודה האחרון שלה. זאת למרות שהיו מספר הזדמנויות בהן יכלה לספר על ההיריון ומדובר בסיטואציות הרלוונטיות להחלטה אם לפטרה או לא – במועד השימוע לפני פיטורים, במעמד קבלת מכתב הפיטורים ולכל אורך תקופת ההודעה המוקדמת. במועד בו התובעת הודיעה שהיא בהיריון, קובי מסר לה שהפיטורים מבוטלים. למרות זאת התובעת לא שבה לעבודה. בהמשך הנתבעת שלחה לתובעת מכתב רשום וגם בו צויין במפורש שהפיטורים מבוטלים. מאחר שהתובעת לא ניגשה לסניף הדואר על מנת לקבל את המכתב, הוא לא הגיע לידיה. תשעה ימים לאחר שנכנסו פיטוריה לתוקף, התובעת שוחחה עם נציג הנתבעת, נחום, ולשאלתו האם היא חוזרת לעבודה כסדרה, הבהירה כי אין בכוונתה לשוב לעבודה.
המסקנה העולה מן התיאור לעיל היא שהתובעת לא רצתה להמשיך ולעבוד בנתבעת.
- בבית הדין התובעת טענה שאם היתה מקבלת את המכתב שבו הודע לה על ביטול הפיטורים, היתה שבה לעבודה (עמוד 8, שורות 27-30). בראות עינינו, מדובר בתשובה מאוחרת שאינה מעידה על הלך רוחה של התובעת בזמן אמת. זאת מאחר שעל פי הראיות עולה כי עוד ביום 9.12.14 התובעת נשאלה אם בכוונתה לשוב לעבודה, אך היא סירבה בטענה שיש בידיה מכתב פיטורים ו"זה מה שקובע". כלומר, התובעת לא פעלה כמי שמעוניינת לשוב לעבודה ויש לדחות האמור בעדותה בנושא זה.
- לא נעלם מעינינו כי הנתבעת הסתפקה במכתבו של נחום ובשיחת הטלפון שלו עם התובעת. הנתבעת לא פנתה לתובעת באופן יזום על מנת שזו תשוב לעבודה סדירה, לאחר סיום עבודתה בפועל. למשל פניה דרך עובדים אחרים של הנתבעת, אשר התגוררו בשכנות לתובעת. גם קובי או זהבה לא יצרו קשר עם טלפוני ישיר עם התובעת (עמוד 12 שורות 29-32, עמוד 15 שורות 27-28).
בנסיבות כפי שהוכחו בתובענה זו, עת הובהר לתובעת כי פיטוריה בטלים עובר לסיום העסקתה, ולמרות זאת התובעת לא פעלה כמי שמעוניינת לעבוד בנתבעת, אלא נאחזה במכתב הפיטורים שניתן לה עוד קודם וחזרה על עמדתה זו גם בשיחה עם נחום, מיום 9.12.14, לא מצאנו כי יש לזקוף עניין זה לחובת הנתבעת.
- מן האמור לעיל עולה כי גם אם הודעת הפיטורים נמסרה לתובעת בהיותה בהיריון, הנתבעת לא היתה מודעת לעובדה זו בעת מתן ההודעה ומיד כשהתובעת הודיעה על הריונה, הנתבעת הודיעה על ביטול הפיטורים. בנסיבות אלה, כאשר התובעת היא שסירבה לשוב לעבודה, לאחר ההודעה על ביטול הפיטורים, התובעת היא שהתפטרה וממילא אין מדובר בפיטורים המנוגדים לחוק עבודת נשים.
- סוף דבר - התביעה נדחית.
לאור מצבה האישי של התובעת, התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪ בלבד, שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.
ניתן היום, ג' אב תשע"ח, (15 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
| אבי ענתבי, נציג ציבור (מעסיקים) | דגית ויסמן, שופטת
|